הדיבוק: פחד אלהים, כאילו כזה

אני קצת בקונפליקט. ביום חמישי האחרון ראיתי שני סרטים. על האחד, "360", כתבתי עוד באותו יום. גם על השני רציתי לכתוב, אבל התעכבתי כי…כי אין לי הרבה להגיד עליו, חוץ אולי מ"זה סרט לא טוב".

כבר כתבתי ואמרתי כמה פעמים: אני לא הקהל הטבעי של סרטי אימה. אבל אפילו אני מכיר את סצינות גירוש השדים, שבהן עומד כומר מול אדם (בד"כ נערה) שגופה נתקף בשד, ומבצע את טקס גירוש השדים בעזרת צלב, קריאת פסוקים מהברית החדשה, והרבה "ג'יזוס קרייסט". אחרי שראיתי את הטריילר של "הדיבוק", חשבתי שזה יהיה מעניין אם האדם שמבצע את טקס גירוש השדים בסרט יחזיק מגן דוד במקום צלב. למרבה הצער, זה פחות או יותר כל ההבדל בין סרט האימה הסטנדרטי, לבין "הדיבוק" הסטנדרטי עד אימה.

מתוך "הדיבוק". אוי אוי אוי

מכיוון שראיתי את הטריילר לפני שצפיתי בסרט, הייתי מודע לעניין שיש לסרט עם קופסה עליה חרוטות מילים בעברית (בעצם: ג'יבריש, שכתוב באותיות עבריות. קצת תחקיר לא היה מזיק ליוצרים של הסרט הזה). הסצינה הראשונה של הסרט צוללת ישר לתוך האימה (תיקון: הכאילו אימה). אישה מבוגרת מבקשת לרסק את הקופסה שבה שוכן השד, והוא בתגובה מגיב באלימות. אבל: מכיוון שידעתי שמקור הרוע הוא בקופסה, לסצינה הזו היה פוטנציאל מפחיד שלא נוצל. הפחד הוא ממה שעלול לצאת מהקופסה, אבל כשזה כבר קורה, זה מצולם מרחוק, מלווה בחיתוכי עריכה מהירים, ובצווחות גרוטסקיות (כלומר: קלישאה של פחד, במקום הפחד עצמו). וככה כל הסרט: בסצינות שאמורות להפחיד הסאונד מתגבר, הקצב מתגבר, והכל הופך לכאילו מגעיל, כאילו מותח, כאילו מפחיד. כאילו. וזה מגיע לשיא של גיחוך בסצינת השיא שבה גירוש השדים האולטמטיבי מתועל אלינו, הצופים, דרך הבזקי אור פלורסנטיים (ר"ל: את חלק מהסצינה אנחנו בכלל לא רואים, ואת החלק השני בקושי).

אני לא מבקש הרבה מסרט ז'אנרי שכזה. אני לא בא לבדוק בציציות של תסריט חכם במיוחד, או להלל משחק דרמטי מיוחד. אבל נדמה לי שהתסריט ל"הדיבוק" שורבט ברשלנות. כאילו מי שכתב את הסרט הזה התכונן למכור את הסרט לאקזקוטיב הוליוודי סטייל טים רובינס ב"שחקן" של רוברט אלטמן. "בוא נעשה סרט גירוש שדים, אבל במקום נוצרים, יהודים" – "יאללה, לך על זה". אז הוא הלך. בלי תחקיר מעמיק, בלי עבודה יסודית של תפניות תסריטאיות הגיוניות (גיבור הסרט מגיע מהר מדי אל היהודי מגרש השדים. בסוף הסרט יש סצינה קומית שלא במתכוון כאשר הגיבורים מתחמקים מרופאים במסדרון בית חולים. בשביל מה היה צריך את זה מלכתחילה?). גויס במאי סקדינבי שכיר שיהיה פודל טוב ויעשה עבודה סבירה (והאמת שדווקא יצא לי לראות את הסרט שפרסם את הבמאי הדני הזה. "משמרת לילה" הדני היה סרט מתח טוב), אבל הבמאי הזה היה כנראה עבד של השיטה ההוליוודית, וכאן השיטה הולידה מוצר תעשייתי, חסר נוכחות, חסר אפקטיביות, וחסר חשיבות. סתם סרט. לא רע במיוחד. אבל לא באמת שווה את מחיר הכרטיס.

אז אולי אני לא מבין הרבה בז'אנר הזה שנקרא "סרטי אימה". אני יודע שיש סרטים מהסוג הזה שדווקא כן נהניתי לראות (למשל: "הכניסו את האדם הנכון" השוודי. סרט מבריק). מ"הדיבוק" לא נהניתי. אני לא באמת יודע אם צריך קרוב ל-500 מילה כדי להגיד את זה, אבל מצד שני, עד שיגיע "2 בלילה" (רק עוד 3 ימים! ויש הקרנת טרום בכורה בנוכחות היוצרים מחר בסינמטק תל אביב), עד אז, זה מה שיש בקולנוע. אז בכל זאת כתבתי על זה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s