2 בלילה 2 בלב

אם הארי היה פוגש את סאלי ב-2011, זה היה נראה בערך כמו "2 בלילה".

1989. אני עומד בתור ארוך שמשתרך מקופת קולנוע גת ועד שפת הכביש הסואן ברחוב אבן גבירול, תל אביב. הסרט הנחשק הוא "כשהארי פגש את סאלי". מאז ראיתי אותו אז, לראשונה, ראיתי אותו עוד אינספור פעמים. גם היום, אם אני חוזר הביתה עייף, מדליק את הטלוויזיה ומזפזפ בין הערוצים, אם אני נופל על הקרנה של "כשהארי פגש את סאלי", אני אשאר על הערוץ, אצפה שוב, אצחק שוב, ואתרגש שוב. וזה "2 בלילה".

הסרט הזה עולה על המסכים שלנו בסוף השבוע הזה. אני התמזל מזלי, וראיתי אותו כבר 3 פעמים. וכל פעם התענגתי מחדש. הדיאלוגים שירון ברובינסקי (שגם משחק) ורועי ורנר (שגם ביים) כתבו לסרט הזה טובים לפחות כמו הדיאלוגים שנורה אפרון ז"ל כתבה ל"כשהארי פגש את סאלי" (אם לא יותר). קרן ברגר מקסימה וכובשת לפחות כמו מג ריאן בסרט ההוא (אם לא יותר). וירון ברובינסקי חי ומרגש לפחות כמו בילי קריסטל בסרט ההוא (אם לא יותר).

כשמבקרי קולנוע, וגם סתם אנשים אחרים מכינים רשימות של "הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים", "כשהארי פגש את סאלי" נעדר מהן, אבל זה לא לוקח ממנו את המקום שלו בפנתיאון הקולנועי העולמי. זה סרט שתמיד כיף לחזור אליו. וזה "2 בלילה".

זה לא ש"2 בלילה" הוא יצירת מופת חד פעמית. אבל בשבילי "2 בלילה" הוא הסרט שהכי אהבתי בשנה האחרונה . "2 בלילה" הוא הסרט שהכי הצחיק אותי, הכי הקסים אותי, הכי ריגש אותי, והכי נשאר לי בלב מבין כל הסרטים בשנה האחרונה. ודווקא בגלל שהוא פשוט, ודווקא בגלל שהוא צנוע, ודווקא בגלל שלכאורה אין לו יומרות – דווקא בגלל כל אלו, הוא התיישב לי בלב ולא יוצא. ואחרי צפייה שלישית כל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק. כל מה שאני רוצה לעשות זה לאהוב. כל מה שאני רוצה לעשות זה להפיץ את האהבה שלי לסרט הקטן והמתוק הזה. אז אני כותב עליו בבלוג שלי.

ירון ברובינסקי וקרן ברגר (ורכב חונה) ב"2 בלילה". אז אפשר או אי אפשר למצוא (חניה) אהבה בת"א? (סטילס: גלי איתן)

הפעם הראשונה ש להמשיך לקרוא