ילנה: שכר ועונש. או אולי בלי עונש.

לפני קרוב לעשור פרץ לסצינת הקולנוע העולמית במאי מבטיח מרוסיה. "השיבה", הסרט שהודיע על נוכחותו, היה סרט מסתורי, מרשים וקודר. הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה היוקרתי. את סרטו השני של אנדריי צוויגניאצב, "הגירוש", לא ראיתי. הביקורות קצת עיקמו את האף, אבל ממה שהבנתי, זה לא שהסרט היה רע. זה רק שהוא לא היה מספיק טוב כמו יצירת הביכורים המעולה שלו.

ועכשיו מגיע (באיחור. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ב-2011) "ילנה", סרטו השלישי. ועליו אני יכול להעיד: זה סרט שמצד אחד מרשים מאוד, מעניין, מספר סיפור מרתק ואולי אפילו תוהה על מוסריות ועל שכר ועונש. ובאותה נשימה צריך לומר: תורידו ציפיות. "ילנה" מציג במאי שהתחיל גבוה ואיכותי מאוד, והוא מאוד משתדל לשמור על ולשכפל את הקסם ההוא, אבל מבחינת איכות קולנועית גרידא, זה חיקוי חיוור של הסרט ההוא.

נתחיל בשוט הפתיחה. צילום של מרפסת מבחוץ. שוט סטטי שנמשך מספר דקות. ציפור מגיעה ועפה. אחרי בערך דקה הבנתי מה הבמאי רוצה לעשות: להתחיל בזריחה. אבל מי שראה את הפלא הקולנועי שמתחיל את "אור חרישי", סרטו המקסיקני של קרלוס רייגאדאס, מבין שיש כאן חיקי חיוור של אותו שוט מופלא. זה נסיון להיות איכותי בכוח, מבלי באמת להרשים.

אבל מצד שני, עם קצת סבלנות, דברים מתחילים לקרות. לכל הנרתעים מסרטי איכות, צריך לומר: זה לא מסוג הסרטים ש"לא קורה בהם כלום". דברים קורים. להמשיך לקרוא