ילנה: שכר ועונש. או אולי בלי עונש.

לפני קרוב לעשור פרץ לסצינת הקולנוע העולמית במאי מבטיח מרוסיה. "השיבה", הסרט שהודיע על נוכחותו, היה סרט מסתורי, מרשים וקודר. הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה היוקרתי. את סרטו השני של אנדריי צוויגניאצב, "הגירוש", לא ראיתי. הביקורות קצת עיקמו את האף, אבל ממה שהבנתי, זה לא שהסרט היה רע. זה רק שהוא לא היה מספיק טוב כמו יצירת הביכורים המעולה שלו.

ועכשיו מגיע (באיחור. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ב-2011) "ילנה", סרטו השלישי. ועליו אני יכול להעיד: זה סרט שמצד אחד מרשים מאוד, מעניין, מספר סיפור מרתק ואולי אפילו תוהה על מוסריות ועל שכר ועונש. ובאותה נשימה צריך לומר: תורידו ציפיות. "ילנה" מציג במאי שהתחיל גבוה ואיכותי מאוד, והוא מאוד משתדל לשמור על ולשכפל את הקסם ההוא, אבל מבחינת איכות קולנועית גרידא, זה חיקוי חיוור של הסרט ההוא.

נתחיל בשוט הפתיחה. צילום של מרפסת מבחוץ. שוט סטטי שנמשך מספר דקות. ציפור מגיעה ועפה. אחרי בערך דקה הבנתי מה הבמאי רוצה לעשות: להתחיל בזריחה. אבל מי שראה את הפלא הקולנועי שמתחיל את "אור חרישי", סרטו המקסיקני של קרלוס רייגאדאס, מבין שיש כאן חיקי חיוור של אותו שוט מופלא. זה נסיון להיות איכותי בכוח, מבלי באמת להרשים.

אבל מצד שני, עם קצת סבלנות, דברים מתחילים לקרות. לכל הנרתעים מסרטי איכות, צריך לומר: זה לא מסוג הסרטים ש"לא קורה בהם כלום". דברים קורים. הסרט מספר את סיפורה של ילנה, אישה מבוגרת, הנשואה לולדימיר. לשניהם זה סיבוב שני. לה יש בן מיחסים קודמים, והיא דואגת לו. לו יש בת מיחסים קודמים, אבל הם מנוכרים אחד לשני. הוא בא מרקע עשיר, והיא לא. הסרט לוקח את הזמן להראות את שגרת היום שלה, ואח"כ את שגרת היום שלו. באמצע יש דיונים בינה לבינו. היא מבקשת ממנו שיעזור לה לעזור לבן המובטל שלה ולילדיו. הוא מתנגד, אולי בגלל קמצנות, ואולי מתוך גישה חמורת סבר לחינוך. ואז קורה לו משהו, והקשר עם ביתו מתחדש. והכסף הולך לכיוונים אחרים ממה שילנה חשבה, והמעשה שהיא עושה בעקבות ההתפתחויות, הוא מעשה שאין ממנו חזרה.

ילנה והסנה הבוער.

הסרט מעניין ומחזיק מעמד בזכות שני השחקנים המצוינים, וכמה שחקני משנה, ובעזרת כתיבת דיאלוגים מצוינת (הסצינה בין ולדימיר לבין ביתו מצוינת במיוחד מהבחינה הזו). אבל צוויגניאצב (אוף, תחליף שם, בן אדם) הוא במאי ממסורת אירופית קלאסית, והוא באמת מנסה להשתדל להעניק לסרטו את אותה ארומה איכותית שבזכותה הוא זכה בכל כך הרבה פרסים והכרה (ובצדק). אבל זה נראה מגוחך למדי. המוזיקה מצוינת (סוג של חיקוי מרשים בפני עצמו לעבודה של פיליפ גלאס ב"השעות"), אבל השימוש שהבמאי עושה במוסיקה נדמה לי פרימיטיבי במקצת. המוסיקה עולה רק בקטעי מעבר, ולא משמשת למה שהיא צריכה לשמש: לאייר רגשות בסצינות דרמטיות. ותוסיפו לכך את הדיון השטחי למדי בפערים כלכליים בעולם המודרני, ועם עשר הדקות האחרונות שמתארות שגרה, כשכל הזמן מחכים שהגרזן יפול והעונש יגיע, הן מצד אחד משונות, כי למה לעזאזל מספר לנו הבמאי את כל זה, ומצד שני – האם יש באמת שכר ועונש בעולמנו (סוג של המשך צולע לדיון התנכי משני סרטיו הקודמים).

כך שבסופו של דבר "ילנה" הוא סרט לא רע בכלל, אבל הוא לא עומד בסטנדרט של סרט המופת הקודם שלו. ועדיין, סרט מעניין, וצפייה מומלצת לכל מי שלא מתעניין בכל הספיידר/סופר/באטמנים למינהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s