פרסי אופיר 2012: פוסט מורטם

הפוסט הזה מוגש בחסות עצמי.

מה לעזאזל זה היה?

מי זה היה שחשב שיום שישי בצהרים הוא הזמן האידאלי לקיום טקס פרסים?

במקום שאנשים יתכוננו לשבת כמו שצריך, הם היו צריכים לשבת באולם ולזייף שהם מתעניינים במה שקורה מולם. זה היה טקס בהפקה מפוארת, אבל עם תוכן ישנוני. כמו שחקן שנפגש עם טקסט בפעם הראשונה, בקריאה הראשונה, וכבר צריך להוציא לפועל את הופעת חייו. דיסוננס היסטרי. אני מניח שזה קרה בגלל שאחד החסרונות של טקס האופיר הוא שהתאריך שבו הוא מתקיים נקבע בערך שלושה ימים וחצי לפני. האקדמיה האמריקאית יודעת כמעט שנה מראש מתי ואיפה יתקיים הטקס, מי ינחה, מי יפיק, ואיך. יש ה-ר-ב-ה זמן להתכונן. האקדמיה הישראלית מחליטה על תאריך ושעת הטקס מעכשיו לעכשיו. ועם כל הרצון הטוב של יונה יהב המארח, זו השעה הפנויה היחידה שכנראה היתה (מה שכמובן מחשיד מראש את החשיבה ש"למלא את החלל" הוא הזוכה. אם הטקס היה נקבע ליום שבת, זו היתה בעיה בשבילם).

הלאה. לפני שנמשיך חסות.

להמשיך לקרוא