אוסקר שפה זרה 2013: מקבץ חמישי

הקצב מתגבר. יומיים עברו מאז פרסמתי את המקבץ האחרון, וכבר נוספו 11 סרטים נוספים לרשימה, כמה מהם מתמודדים רציניים מאוד על האוסקר, ואולי עוד הפתעות. הנה הפירוט של מה שהשתנה בזמן שצמתם (כרגיל, כל הלינקים בשמות הסרטים מובילים לטריילרים לסרטים הרלוונטיים)

טורקיהבמקום שבו האש בוערת. בימוי: איסמעיל גונס

בשנים האחרונות, במיוחד בזכות נורי בילגה ג'יילאן, נודעה טורקיה כיצרנית קולנוע אמנותי, מהורהר, איטי, יפה. בדיוק ההפך מהקולנוע העממי  שהיה שם נרדף לצירוף המילים "סרט טורקי" במשך כל כך הרבה שנים. אחרי שבשנה שעברה הם שלחו את אחד הסרטים המהוללים של הביקורת העולמית, "היו זמנים באנטוליה", והסרט זכה להתעלמות מוחלטת מאת האקדמיה האמריקאית, עושה רושם שהם שוברים חזרה לכיוון המלודרמות הפשוטות. הסרט שהם שולחים לאוסקר השנה מספר סיפור פשוט: סיפורה של משפחה שמחישה את הבת הצעירה לבית חולים כאשר היא מגלה סימני מחלה. הדאגה לשלומה מתחלפת מהר בזעם ורצון לנקמה כשמתגלה שהנערה בהריון. קונפליקט עתיק יומין שפרנס אין ספור סיפורים הוא הבסיס לסרט שטורקיה שולחת השנה לאוסקר. נדמה לי שגם לזה אין סיכוי.

גאורגיההמשיכי לחייך. בימוי: רוסודן צ'קוניה

מגאורגיה מגיעה הקומדיה הארסית הזו על שעשועוני טלויזיה. התחרות הספיציפית הזו היא תחרות מלכת יופי. היא מיועדת לנשים שהן אמהות ל-3 ילדים או יותר. רובן מרקע סוציו-אקונומי נמוך. והפרס הוא 25 אלף דולר. ודירה. התחרות הופכת חסרת רחמים ככל שהיא מתקדמת. זה אמור להיות סרט חריף מאוד. חריף מדי לחיך האמריקאי.

ויטנאםריח דשא בוער. בימוי: נגוין הו מוי

הו, כן, את זה האמריקאים בטח יאהבו. יותר מ-40 שנה אחרי, מלחמת ויטנאם היא עדיין פצע פתוח בהיסטוריה האמריקאית. אז ויטנאם שולחת לשיקול האקדמיה האמריקאית סרט על ארבעה חברים, סטודנטים מהאנוי, המגויסים ב-1971 לצבא בכדי להניס מהמדינה את הפולש הזר. שלושה מהארבעה אינם חוזרים בחיים משדה הקרב. סרט מלחמה לאומי הירואי, זה מה שירשים את האמריקאים. מה גם שנדמה מהטריילר שאין כאן משהו מרשים באמת.

אלג'יריהזאבאנה. בימוי: סעיד עולד ח'ליפה

הו, כן, גם את זה האמריקאים בטח יאהבו. בימים שבהם האיסלאם הקיצוני הופך רועם יותר ויותר, האלג'יראים שולחים לאוסקר סרט המפאר את זאבאנה, לוחם החופש הראשון שהוצא להורג ע"י הכובש הצרפתי בשנות ה-50. ההפקה כאן נדמית יותר מרשימה מההפקה הויטנאמית, אבל הנושא ירתיע את האקדמיה האמריקאית.

קניהחצי חיים בנאירובי. בימוי: דויד טוש גיטונגה

בהשוואה לשאר העולם, הקולנוע האפריקאי, ברובו, נמצא בימי הביניים (חוץ מדרום-אפריקה. היא כמעט מעצמת קולנוע בהשוואה לשכנותיה). יש בזה משהו נאיבי וחביב, אבל על פי רוב, אי אפשר להתייחס באמת ברצינות לסרטים החצי אפויים לעין המערבית שיוצאים משם. כזה הוא הסרט שקניה שולחת לאוסקר. הסיפור הוא על שחקן חובב שחולם להצליח בגדול. הוא עושה את דרכו מהכפר לעיר הגדולה נאירובי, שם הוא פוגש בקשיי חיים, ניכור, ופשע. הטריילר מצביע על כוונות טובות,אבל לעין מערבית זה נדמה לא באמת מקצועי. אין לו סיכוי.

אינדונסיההרקדנית. בימוי: איפה איספנסיה

קשה להגיד שזו הפתעה, אבל האינדונזים לא שולחים לאוסקר את הסרט היציג שלהם השנה. הסרט הזה, "הפשיטה", הוא פשוט הרבה יותר מדי אלים לחיך האמריקאי (ראיתי אותו בפסטיבל ירושלים האחרון, וכתבתי עליו כאן). אבל גם לסרט שהם כן שולחים אין הרבה סיכוי. כמו הסרטים מטורכיה ומקניה, גם ל"רקדנית" יש ניחוח קולנועי פרימיטיבי. הסיפור כאן הוא על רקדנית ועל בחור שמאוהב בה. אבל כשמסתבר שאנשי הכפר מאמינים שהרקדנית רוקדת ריקודים עם כוחות מיוחדים, כוחות כישוף, הם מקדשים אותה, ומרחיקים אותה מאהובה. הגבר, שבור לב, עוזב את הזירה, ומצטרף לצבא. האם האהבה תהיה חזקה משניהם? לא נראה לי שהתשובה תעניין את חברי האקדמיה האמריקאית.

טאיוואן – מגע האור. בימוי: צ'אנג ג'ון צ'י

גם כאן סרט על רקדנית, אבל הפעם מדובר במלכודת דבש לאקדמיה האמריקאית. סרט שעוד עשוי/עלול להתגלות כ"פרידות" של השנה. אקזוטיקה מזרח-אסיאתית – יש. נכות פיזית של אחת הדמויות הראשיות – יש. וסיפור אהבה שמנצח את הקשיים – יש. אולי אני ציני מדי, ואולי זה באמת סרט מרגש עד דמעות, ואולי זה סתם כוס קפה עם 20 כפיות סוכר (כלומר: דרמה דביקה עד מאוד), אבל נדמה לי שיש כאן פוטנציאל להפתעה. הסיפור הוא על הואנג יו-סיאנג, פסנתרן עיוור (יו-סיאנג בתפקיד עצמו) שמתחבר עם בחורה צעירה, זבנית בחנות עם חלום להיות רקדנית. נגינתו (המופלאה, מסתבר) נוסכת השראה בבחורה, ובעזרתו היא תעלה ותצליח. אני מקווה לראות את הסרט הזה מתישהו בעתיד, ואני מקווה שהוא ימיס את הציניות שלי. בינתיים, הנה הטריילר היפהפה (מדי?)

אלבניהפארמקון. בימוי: ג'וני שאנאג'

לפי מה שקראתי, זה לא שאלבנים היתה ברירה. זה הסרט האלבני היחיד שעומד בקריטריונים השנה. וזה לא נראה כסרט רע במיוחד. סתם סרט על בחור צעיר שעובד תחת אביו בבית המרקחת, אבל סיפור אהבה עם סטודנטית לרפואה יעמיד אותו לראשונה מול האב, ויחייב אותו לבחירה: לעבוד בעבודה שהוא לא אוהב, או להמר על החיים, ולצאת למסע אל הלא ידוע. אולי זה לא רע, אבל זה לא נראה כמו הסרט שיסחוף את האקדמיה האמריקאית בגל אהבה.

איסלנדהעומק. בימוי: בלתזאר קורמקור

לפני יותר מעשור ראיתי סרט מבריק שנקרא "ריקויק 101". הסרט שהוגדר "אלמודובר באיסלנד" (ובצדק. הוא אפילו גנב מאלמודובר את אחת משחקניותיו הקבועות – ויקטוריה אבריל) היה קומדיה משעשעת מאוד על זהויות מיניות. הבמאי של ההברקה הזו סומן אז כהבטחה. מאז הוא עשה כמה וכמה סרטים (כמה מהם בהוליווד עצמה), אבל באף אחד מהפרויקטים האחרים שלו הוא לא הצליח לקיים את ההבטחה של סרטו הראשון. נדמה שגם כאן, בסרטו החדש, הוא לא מגלה משהו יוצא דופן. זהו סיפורו של אדם שיוצא לדוג, וספינתו נעלמת מהרדאר. כולם בטוחים שהוא מת, אבל הוא חוזר חי, והופך לגיבור ששרד תנאים שלא יאומנו, למרות שהוא לא כל כך מבין על מה המהומה. ההפקה, כתמיד, מרשימה, אבל נדמה לי שאין כאן ממש סיפור. יותר תיאור מצב. וזה לא יספיק. לא לאוסקר, בכל אופן.

צ'ילהלא. בימוי: פאבלו לאראין

אחד הסרטים המדוברים ביותר בסצינת הפסטיבלים השנה. לכאורה – סגור ברשימה (לפחות בשורט-ליסט). אחרי שראיתי את הטריילר וקטעים מהסרט – אני לא כל כך בטוח.

לפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט קודם של פבאלו לאראין. לסרט קראו "טוני מאנרו", והוא היה, אם לסכם בשתי מילים, סרט מכוער. מתברר שגם "לא" הוא סרט מכוער. לאראין מתבסס על סיפור אמיתי, וסרטו מתעד את הבחירות שהדיקטטור פינושה נדחף אליהן ע"י מדינות העולם החופשי בסוף שנות ה-80. הוא היה בטוח שהוא מנצח בהן, כשכל מה שעל האזרחים היה לעשות היה להטיל לקלפי פתק עם המילה "כן". ואז האופוזיציונרים שכרו את שירותיו של פרסומאי שנקט בשיטות לא קונבנציונליות. הוא פרסם את פתק ה"לא" כמו שמפרסמים קוקה קולה. וזה עבד.

הכל טוב ויפה, אבל לאראין משתמש בסרט הזה בהרבה חומר ארכיוני, וגם את החומר החדש שהוא מצלם (עם השחקן המעולה גאל גרסיה ברנאל) הוא מלכלך בכוונה, שיראה כמו החומר הארכיוני. וזה נראה נורא. מכאיב בעין. אני מהמר שהסרט הזה יפנה את מקומו בשורט-ליסט להפתעות אחרות.

איטליה – קיסר חייב למות. בימוי: פאולו וויטוריו טאוויאני

אחד הסרטים הכי מעוטרים השנה בעולם. חזרתם לכושר של האחים האיטלקים בני הלמעלה מ-80. הסרט שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין השנה, ואח"כ גם לקח את פרס האקדמיה האיטלקית הוא גם הבחירה האיטלקית לאוסקר. הסרט החצי דוקומנטרי מתעד את העלאת המחזה "יוליוס קיסר" של שייקספיר ע"י קבוצת אסירים בבית-סוהר. נדמה לי כסרט שבטוח עובר לשלב הבא. הנה הטריילר

עד כאן המקבץ להפעם. 47 מדינות מהמקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) פחות אחת (איראן עם השטויות שלה פורשת מהמירוץ בגלל הסרט המטופש שמשמיץ את האיסלאם), פלוס 11 מדינות במקבץ הזה זה ביחד 57 מדינות. יש עדיין כמה מדינות שאמורות להגיש סרטים לשיפוט האקדמיה האמריקאית (מה עם ספרד, למשל?). אני אמשיך לעדכן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2013: מקבץ חמישי

  1. טורקיה – כנראה אחד הבחירות המוזרות של השנה,מכל הסרטים שהיו להם,הם בחרו דווקא את זה?

    וויטנאם – 2 מ3 סרטים אחרונים שהם שלחו הייתה על המלחמה ההיא…אחד מהם היה דווקא מאוד מרשים (The white silk dress).

    אינדונזיה – לאנדונזיה היה גם את "גלויות מגן חיות" (גם הוא הוצג בירושלים,מאוד יפה,אבל קשה לי להאמין שהיה לו סיכוי),סוף-סוף היה סרט אינדונזי שהשתתף בפסטיבל גדול והם התעלמו ממנו…

    איטליה – פשוט סרט מרשים ומרגש…חבל שלא הגיע לאחד מהפסטיבל בארץ,אני מאוד מקווה שהוא בכל זאת יופץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s