סרט קצר: כדור גולף שטני מהגיהנום (ריאן ג'ונסון)

חג שמח ושנה טובה.

את הסרט הקצר הזה מצאתי במקרה. ריאן ג'ונסון הוא במאי עם פוטנציאל מבריק. סרט הבכורה של, "בריק" הראה על כשרון מתפרץ. "הנוכלים בלום" אכזב, ובקרוב מגיע "לופר" (למרבה הצער, מאכזב גם הוא). אבל גם באכזבות אפשר לראות את הכשרון של ריאן ג'ונסון. יש לו ראש חושב ומקורי. ההמצאות שלו מרתקות. למעשה, לפעמים ההמצאות שלו מרתקות יותר מהתוצאה הסופית.

"כדור גולף שטני מהגיהנום" הוא דוגמא מצוינת לחשיבה של ג'ונסון. האיכות הטכנית נמוכה וקצת קשה לצפיה, אבל אלו 8 דקות שמצדיקות את המאמץ. הרעיון מעניין: כדור גולף רודף אחרי איש אחד. ומאחורי קונספט האימה עומד הרעיון שכדור הגולף מייצג את המצפון. ר"ל: לריאן ג'ונסון יש לא רק מחשבה קולנועית מבריקה, היא גם נתמכת בחשיבה פסיכולוגית ובהבנה אנושית. הצרה היא שההוצאה לפועל לפעמים לוקה בחסר.

ועדיין, ריאן ג'ונסון, גם בדברים פחות טובים שהוא עושה, הוא יוצר ששווה לעקוב אחריו (ואגב, ב"לופר" יש גם רגעים מדהימים של כתיבה תסריטאית, אבל המכלול שם לא ישב לי טוב).

"לופר" מגיע עוד שבוע. בינתיים קחו לכם 8 דקות, וצפו ב"כדור גולף שטני מהגיהנום". להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2013: מקבץ שני

בהקדמה למקבץ הראשון כתבתי שלהרגשתי, השנה קטגוריית השפה הזרה באוסקר תהיה הרבה פחות צפופה מהשנה שעברה. הרבה פחות סרטים מדוברים מסתובבים בעולם, והבחירות של המדינות השונות בהתאם. במקבץ השני שמובא להלן 11 מדינות נוספות (בנוסף ל-15 שעליהן כתבתי במקבץ הראשון) מגישות את סרטיהן הייצוגיים לשיפוט האקדמיה האמריקאית. להערכתי, רק לאחד מתוך ה-11 עליהם אפרט בהמשך יש סיכוי אמיתי לעבור לשלב הבא.

כרגיל, כל הלינקים בשמות הסרטים מובילים אל הטריילר

להמשיך לקרוא

סיפור מלכותי: העם רוצה צדק חברתי. האצילות מתנגדת.

לגמרי ברור לי מה היה הניצוץ שהצית את הפרויקט הזה. מדובר בדרמה תקופתית (הידועה גם בשמה המזלזל "דרמת תלבושות") המתרחשת במאה ה-18. אבל ברור לי לחלוטין שבסרט הזה ניסה הבמאי להגיד משהו רלוונטי מאוד לימינו. אבל יש בעיה: משהו חסר.

מתחילת הסרט ועד סופו שחררתי אין סוף אנחות של הנאה (ככה בשקט. בכל זאת, לא נעים). אני סאקר של דרמות תלבושות. וב"סיפור מלכותי" מדובר בדרמה תקופתית מפוארת במיוחד: המרחבים המוריקים, התלבושות הנפלאות, המנהגים השמרניים שמתחתם מתחבאות תשוקות בוערות – כל אלו מתוארים בסרט הזה בדיוק רב ומפעים. הכל עשוי לפי הספר, או שמא יש לומר – מהבחינה הזו "סיפור מלכותי" כותב גרסה חדשה של הספר הזה. באמת פאר היצירה. ובנוסף, בתפקידים הראשיים של המלכה ואהובה משחקים שני שחקנים מצוינים: אליסיה ויקאנדר הצעירה היא ללא ספק תגלית שאחפש מעתה. שילוב לא שכיח של עוצמה ועדינות (אה, כן. ויופי) יוצרים דמות נשית ראשית שיודעת להסתדר בתוך עולם גברי קשוח, וגם לספק את תשוקותיה, גם אם הן אסורות. בתפקיד אהובה מופיע מאדס מיקלסן, סוג של משה איבגי דני. הוא כבר פרץ את גבולות ארצו, והופיע בתפקיד די ראשי באחד מסרטי ג'יימס בונד האחרונים. אני מכיר אותו גם מסרטיה של סוזאן ביר "אהבות פתוחות" ו"אחרי החתונה". ההופעה הבטוחה בעצמה שלו יוצרת דמות שיודעת לאן היא הולכת ומה היא צריכה, ועם זאת, הוא יודע להעביר ללא מילים את סערת האהבה שעוברת עליו. סצינת הריקוד ביניהם באמצע הסרט מהווה שיא יפהפה של משחק, עיצוב אמנותי, ובימוי רגיש.

רומנטיקה, שחקנים, תלבושות. "סיפור מלכותי".

הבעיה מתחילה ב להמשיך לקרוא

אמנות הבגידה: מה זה השטויות האלה

באתי מוכן לקומדיה. באתי מוכן לסרט מאת היוצרים של "הארטיסט". באתי מוכן לסרט שמחדש את שיתוף הפעולה בין ז'אן דוזארדין, השחקן זוכה האוסקר על "הארטיסט", ומישל האזאנויציוס, הבמאי של "הארטיסט", ששיתף פעולה עם דוז'ארדין גם בשני סרטים קודמים (ומצחיקים מאוד): "סוכן OSS 117: קהיר" ו "סוכן OSS 117: ריו".

עבודה בעיניים.

מדובר ב להמשיך לקרוא

סרט קצר: אי הבנות (בונג ג'ון הו)

אני נעדר לכמה ימים. אני במילואים. אז בינתיים הכנתי מעדן כפול ומכופל. לא סרט קצר אחד, כי אם ארבעה.

בונג ג'ון הו הוא לטעמי מבכירי הבמאים היום בעולם. וזה קשה להסביר למה. הוא סוג של סטיבן ספילברג בקוריאנית. הוא קומונקיטיבי ורחוק מקולנוע מהורהר ו"אמנותי", אבל את מה שהוא עושה, הוא עושה מצוין. אם הוא היה מביים באנגלית, גם אתם הייתם מכירים את שמו מזמן (והוא אכן עובד על סרט באנגלית, שיצא בשנה הבאה). לראשונה נפגשתי בו כשראיתי את "זכרונות של רצח" המצוין, שמתאר חקירה משטרתית שלומיאלית שקרובה מאוד לפיצוח, אבל הפתרון חומק מידי השוטרים (כמה שנים לאחר מכן הגיע למסכים "זודיאק" של דיויד פינצ'ר, שסיפר סיפור דומה באנגלית). "המארח" מ-2006 היה סרט מפלצות גרנדיוזי שגם השתמש באלמנטים של משפחה לא מתפקדת, והמיקס הזה הדהים אותי. וסרטו האחרון מ-2009, "אמא" הוא סיפור מחריד ונפלא על אשה שתעשה את הכל כדי לשחרר את בנה מחשד לרצח. כבר מסצינת הפתיחה המפתיעה ניתן לראות את שאר הרוח המנחה את הבמאי הנהדר הזה.

אז הנה נברתי ברשת, ומצאתי את סרט הגמר של בונג ג'ון הו מהאקדמיה הקוריאנית לקולנוע ב-1994. ולא מדובר בסרט גמר אחד, אלא ב-4 פרקים קצרים המאוגדים תחת כותרת אחת : "אי הבנות". טעויות אנושיות הגורמות לחיכוכים וסתם מריבות, וכשהכל מצטבר זה יכול להיגמר רע.

פרק ראשון להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2013: מקבץ ראשון

סוף ספטמבר – תחילת אוקטובר הוא הדד-ליין להגשת הסרטים השונים לשיקול האקדמיה האמריקאית לפרס האוסקר בקטגורית הסרט בשפה זרה (כלומר: לא אנגלית). כל מדינה רשאית לשלוח סרט אחד. בספטמבר שעבר העליתי לכאן סדרה של פוסטים שסקרה את הסרטים השונים שהמדינות שלחו. כאחד שמתעניין מאוד בקולנוע עולמי, אני רוצה לכתוב על כל סרט שמוגש לשיקול האקדמיה האמריקאית. כמה מהם מעניינים ללא כל קשר לפרסים, ובכמה מהם אני נתקל במשך השנה בפסטיבלים השונים.

ההרגשה שלי היא שבניגוד לשנה שעברה, שהיתה עמוסה בסרטים מסקרנים עם באז, השנה כמות הסרטים המעניינים שמסתובבים בעולם קטנה יחסית, ובהתאמה, התחרות על פרס האוסקר לסרט בשפה זרה תהיה פחות צפופה מהשנה שעברה. ועם זאת, הקטגוריה הזו ידועה באופיה ההפכפך. השנים שעברו הרגילו אותי להמר כנגד הזרם, שכן, בסופו של דבר, הסרטים הפייבוריטים תמיד הפסידו. ואז, בשנה שעברה, שוב חזרה האקדמיה האמריקאית ועשתה את הדבר ההגיוני – היא העניקה את הפרס לסרט שנחשב הכי טוב ("פרידה" האיראני). השנה יש כבר סרט אחד שנחשב זוכה בטוח. האם הוא באמת יזכה? והאם לא יפסל בדרך? ומי הם המועמדים לזכות במקומו, אם הוא לא?

סדרת הפוסטים שמתחילה היום תסקור את הסרטים השונים שינסו לערער את מעמדו של אותו מועמד בטוח (עליו ממש כאן, בהמשך הפוסט) .

כרגיל, כל לינק בתקצירים מוביל אל הטריילר לסרט הרלוונטי.

להמשיך לקרוא

2 בלילה 2 בלב

אם הארי היה פוגש את סאלי ב-2011, זה היה נראה בערך כמו "2 בלילה".

1989. אני עומד בתור ארוך שמשתרך מקופת קולנוע גת ועד שפת הכביש הסואן ברחוב אבן גבירול, תל אביב. הסרט הנחשק הוא "כשהארי פגש את סאלי". מאז ראיתי אותו אז, לראשונה, ראיתי אותו עוד אינספור פעמים. גם היום, אם אני חוזר הביתה עייף, מדליק את הטלוויזיה ומזפזפ בין הערוצים, אם אני נופל על הקרנה של "כשהארי פגש את סאלי", אני אשאר על הערוץ, אצפה שוב, אצחק שוב, ואתרגש שוב. וזה "2 בלילה".

הסרט הזה עולה על המסכים שלנו בסוף השבוע הזה. אני התמזל מזלי, וראיתי אותו כבר 3 פעמים. וכל פעם התענגתי מחדש. הדיאלוגים שירון ברובינסקי (שגם משחק) ורועי ורנר (שגם ביים) כתבו לסרט הזה טובים לפחות כמו הדיאלוגים שנורה אפרון ז"ל כתבה ל"כשהארי פגש את סאלי" (אם לא יותר). קרן ברגר מקסימה וכובשת לפחות כמו מג ריאן בסרט ההוא (אם לא יותר). וירון ברובינסקי חי ומרגש לפחות כמו בילי קריסטל בסרט ההוא (אם לא יותר).

כשמבקרי קולנוע, וגם סתם אנשים אחרים מכינים רשימות של "הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים", "כשהארי פגש את סאלי" נעדר מהן, אבל זה לא לוקח ממנו את המקום שלו בפנתיאון הקולנועי העולמי. זה סרט שתמיד כיף לחזור אליו. וזה "2 בלילה".

זה לא ש"2 בלילה" הוא יצירת מופת חד פעמית. אבל בשבילי "2 בלילה" הוא הסרט שהכי אהבתי בשנה האחרונה . "2 בלילה" הוא הסרט שהכי הצחיק אותי, הכי הקסים אותי, הכי ריגש אותי, והכי נשאר לי בלב מבין כל הסרטים בשנה האחרונה. ודווקא בגלל שהוא פשוט, ודווקא בגלל שהוא צנוע, ודווקא בגלל שלכאורה אין לו יומרות – דווקא בגלל כל אלו, הוא התיישב לי בלב ולא יוצא. ואחרי צפייה שלישית כל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק. כל מה שאני רוצה לעשות זה לאהוב. כל מה שאני רוצה לעשות זה להפיץ את האהבה שלי לסרט הקטן והמתוק הזה. אז אני כותב עליו בבלוג שלי.

ירון ברובינסקי וקרן ברגר (ורכב חונה) ב"2 בלילה". אז אפשר או אי אפשר למצוא (חניה) אהבה בת"א? (סטילס: גלי איתן)

הפעם הראשונה ש להמשיך לקרוא

הדיבוק: פחד אלהים, כאילו כזה

אני קצת בקונפליקט. ביום חמישי האחרון ראיתי שני סרטים. על האחד, "360", כתבתי עוד באותו יום. גם על השני רציתי לכתוב, אבל התעכבתי כי…כי אין לי הרבה להגיד עליו, חוץ אולי מ"זה סרט לא טוב".

כבר כתבתי ואמרתי כמה פעמים: אני לא הקהל הטבעי של סרטי אימה. אבל אפילו אני מכיר את סצינות גירוש השדים, שבהן עומד כומר מול אדם (בד"כ נערה) שגופה נתקף בשד, ומבצע את טקס גירוש השדים בעזרת צלב, קריאת פסוקים מהברית החדשה, והרבה "ג'יזוס קרייסט". אחרי שראיתי את הטריילר של "הדיבוק", חשבתי שזה יהיה מעניין אם האדם שמבצע את טקס גירוש השדים בסרט יחזיק מגן דוד במקום צלב. למרבה הצער, זה פחות או יותר כל ההבדל בין סרט האימה הסטנדרטי, לבין "הדיבוק" הסטנדרטי עד אימה.

מתוך "הדיבוק". אוי אוי אוי

מכיוון ש להמשיך לקרוא