פסטיבל חיפה 2012: מחוויות היום הראשון

במזג אויר בלתי פסטיבלי בעליל הצפנתי לחיפה. אלהים צריך לתת דין וחשבון: מה זה המזג אויר הלא ברור הזה? "פסטיבל" זה חגיגה. שמחה. ומזג האויר הסגרירי הזה כל כך עצוב. וחם. ומחניק. ומבטיח גשם רטוב, אבל מקיים זיעה רטובה. רחבת הסינמטק החיפני בד"כ שוקקת בימי הפסטיבל. כשהגעתי לשם, זה נראה בעיקר עצוב. ועייף. מאוד לא פסטיבלי. לא בסדר (מצידו של אלהים, אני מתכוון).

לקראת פסטיבל חיפה פיניתי שבוע בלו"ז שלי. ביקשתי חופשה בעבודה (והפעם גם קיבלתי). הזמנתי כרטיסים ל-20 סרטים. שכרתי רכב. אני מוכן לשבוע של סרטים טובים ומרגשים. ודיר בלאק – אחרי הכנה כזאת, מגיע לי רק סרטים טובים ומרגשים. אבל אני מתחיל לאט. ביום הראשון רק שני סרטים. אבל שני סרטים של שמות גדולים. שני סרטים שזכו בפרסים. שני סרטים שאמורים להיות טובים.

ובכן

פיאטה (רחמים) – קים קי דוק (דרום קוריאה)

WTF

מאוד אהבתי את להמשיך לקרוא