אוסקר שפה זרה 2013: מקבץ שישי ואחרון

אני בחיפה. רואה סרטים בפסטיבל. אבל יש חיים גם מחוץ לעיר היפה חיפה. למשל, האם שמתם לב שהתחלף נייר בלוח השנה? חודש אוקטובר התחיל, והדד-ליין להגשת סרטים לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית השפה הזרה – הדד ליין הזה עבר. בחמישה מקבצים קודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) סקרתי 57 סרטים שנשלחו לאוסקר ע"י המדינות השונות. מאז נוספו עוד 9 סרטים, מה שמביא את הטוטאל ל-66 סרטים. אני מניח שבימים הקרובים יהיו עוד כמה שינויים פרוצדורליים (הועדה של האקדמיה האמריקאית תתכנס לראות אם כל הסרטים עומדים בתנאי התקנון. בשלב הזה יש בד"כ כמה שינויים מינוריים), אבל בינתיים, הנה סקירה על התוספות האחרונות לקטגוריית האוסקר בשפה זרה (התאזרו בסבלנות. הפעם המקבץ לא מלהיב. אבל בסוף יש אחד ששווה לחכות לו. מרהיב ביופיו). כרגיל, כל הלינקים בשמות הסרטים מובילים לטריילרים הרלוונטיים.

אפגניסטןאבן הסבלנות – בימוי: אטיק רחימי

הו מה קשים חייה של אישה תחת שלטון דתי מדכא. אישה אחת מחליטה לדבר. בעלה חולה, ונמצא בתרדמת. היא מטפלת בו ודואגת לו. ובינתיים, בזמנים המתים, היא מנצלת את ההזדמנות שבעלה אינו יכול להגיב, ופותחת במונולוג שיספר על כל צרותיה. הסרט הוא המחזה של המונלוג הזה.

לפי הטריילר, לאטיק רחימי, גולה אפגני בצרפת (ורואים את זה. יש בסרט שוטים שבחיים לא היו נכנסים לסרט אפגני) יש יכולות בימויות לא מבוטלות, והתסריט התיאטרלי מקבל טיפול קולנועי מרשים למדי, אבל קשה לי להאמין שדווקא כתב האישום הזה נגד הדיכוי המוסלמי – דווקא זה יגיע לאוסקר. זה נדמה כסרט לא רע בכלל. זה נדמה כסרט לא מספיק טוב כדי לעשות רושם על האקדמיה האמריקאית.

אורוגאוויהעיכוב. בימוי: רודריגו פלה

הסרט הזה מוקרן עכשיו בפסטיבל חיפה, אבל אני לא אצליח להגיע אליו. אור סיגולי (ופבלו אוטין) ראו ואהבו. הסרט הזה פשוט נראה לי עצוב מדי, קודר מדי, כזה שאפילו קצת נהנה מהעצב של עצמו. סיפור חסר תקווה על אישה שמטפלת באביה המגלה סימני אלצהיימר, אבל המצב הכלכלי הרעוע שלה, והקושי המתגבר במחלתו של אביה דוחפים אותה לכדי יאוש – והיא נוטשת את אביה על ספסל בגן ציבורי. עצוב מדי לאקדמיה האמריקאית.

דרום אפריקהקטנה. בימוי: דארל רוט

גם בדרום אפריקה החיים 'שמחים'. ילדה קטנה, כבת 7, הופכת לשפחת מין לגבר חולני במיוחד. לאחר שנמאס לו, הוא מרביץ בה מכות רצח, וזורק אותה בצד הדרך. שתמות. אישה בוגרת, עם כאב עצור משלה, מוצאת את הילדה ומטפלת בה. בחלק מהטריילר ניתן לראות את הילדה עם כובע גרב משעשע. הכובע הזה מכסה על פנים מעוותות, תוצאה של ההתעללות שעברה. "איש הפיל" הוא עשה ממנה. ועדיין, הסרט הזה מנסה לתת תקווה למדינה שבה כל אישה שלישית עוברת התעללות מינית לפני גיל 21. לבמאי, דארל רוט, יש כבר ברזומה סרט אחד שהיה מועמד לאוסקר ("אתמול" מ-2004). קשה לי להאמין שהסרט הזה ישחזר את ההישג ההוא.

פרוכוונות רעות. בימוי: רוסריו גרסיה מונטרו

פרו שולחת לאוסקר סרט ילדים. גיבורת הסרט היא ילדה שחיה בפרו של השלטון הצבאי. מעשי האלימות התכופים שברחובות פולשים אל תוך עולמה התמים של הילדה. בת להורים גרושים, גיבורת הסרט גרה עם אימה ואביה החורג (בעלה החדש של האמא). ביום שבו האם מודיעה לה שהיא בהריון, הילדה מודיעה שיום הלידה יהיה גם יום מותה שלה. אבל בסוף מוות של מישהו קרוב ישבור סופית את עולם החלומות המורבידיים של הגיבורה. זה נדמה כמו סרט חביב, אבל מינורי מדי לאקדמיה, יותר מדי מיין-סטרים.

ארגנטינהילדות חשאית. בימוי: בנחאמין אביה

עוד סרט מדרום אמריקה. עוד סרט ילדים. עוד סרט על ילד בסביבה פוליטית אלימה. כאן הגיבור הוא ילד, בן למשפחה של לוחמי חופש תחת שלטון החונטה בארגנטינה בשנות ה-70. בגלל החיים בחשאי, מפחד השלטונות, הוא עובר דירה עם משפחתו. הוא מגיע לבית ספר חדש, פוגש ילדה חדשה, ומתאהב לראשונה. אבל סיפור האהבה לא יכול להפוך לרציני בגלל מעמדם של הוריו. נטליה אוריירו, כן ההיא מהטלנובלות, היא האמא. עוד בקאסט – ארנסטו אלטריו, בנו של הקטור אלטריו, מהמכובדים שבשחקני הקולנוע של אמריקה הלטינית (מוכר לקהל בישראל מ"הבן של הכלה"). אבל גם כל אלה, וגם אם זה נראה כפרויקט מכובד בהחלט – לא נראה לי שזה יעבור את הפילטר של האקדמיה האמריקאית.

ארמניהאם כולם…. בימוי: נטליה בליאוסקנה

מלחמות משפיעות לא רק על ילדים. גם על מבוגרים.

לחנותו של גורגן, החשמלאי המקומי, נכנסת יום אחד בחורה צעירה. היא טוענת שהיא ביתו של מי שהיה אחיו לנשק של גורגן, ומבקשת ממנו לדעת היכן טמון אביה המנוח, כדי שתוכל להניח פרחים על קברו ולהיפרד ממנו כראוי. הוא אומר לה שהוא לא יודע, כיוון שהיה מאושפז כשאביה נפל בקרב, אבל הוא מכיר מישהו שכן היה שם, והוא מוכן לקחת אותה אליו. וכך מתחיל סרט המסע המעניין הזה. זה לא נראה סרט רע במיוחד. או טוב במיוחד. סרט שלא יעבור לשלב הבא, אני מעריך.

לטביהזרם הגולף מתחת לקרחון. בימוי: יבגני פשקביץ'

ובמסגרת הסרטים ההזויים והבלתי ברורים שממש ממש אין להם סיכוי, מגיע הסרט המגויס הזה, שכנראה מתבסס על המסורת היהודית, וכנראה כל כך מגויס להסברת התורה שבה הוא מאמין, עד שהוא שוכח לעשות…נו…סרט (נגיד: "המשימה X", אבל עם הרבה יותר תקציב). בחומר שאני קראתי על היצירה המוזרה הזו כתוב שהיא מתבססת על סיפור מסוים מהתלמוד ומהקבלה: מסתבר שלפני שהיתה חווה, היתה אישה אחרת. לילית. אשה שווה לאדם, שנוצרה לא מצלעו של הגבר, אלא ממש מאותו חומר – מעפר. אדם לא היה מוכן לקבל אותה כשווה אליו, והיא הוגלתה. והסרט הזה מתחקה אחר האישה הזו. מגויס, תיאטרלי, מגוחך – אבל יפה מאוד ויזאולי. נו, לפחות זה.

סיןלכודות ברשת. בימוי: צ'ן קאיגה

סין שולחת לאוסקר תותח כבד: סרט של צ'ן קאיגה, מהמפורסמים בבמאי סין. הבעיה היא שנדמה לי שהסרט הזה הוליוודי מדי, חסר הארומה האיכותית המתלווה למילים "סרט זר", וזה יהיה בעוכריו. הסרט המודרני מספר על אירוע קטן ולכאורה חסר חשיבות: אישה מסרבת לפנות את מקומה באוטובוס לאדם מבוגר ומוגבל. מישהו מצלם את האירוע בפלאפון, ומעלה את זה לאינטרנט. ומשם – אוטוסטרדה של גיהנום – לאישה עצמה, ובעצם לכל הנוכחים באירוע, שלא התערבו. שמותיהם ומספרי הטלפון שלהם הופכים נחלת הכלל, וחייהם משתנים מן הקצה אל הקצה. נשמע מעניין ומרתק, אבל בהכירי את הסגנון הבומבסטי של קאיגה (שטעימה ממנו ניתן לראות גם בטריילר) – זה בעיקר הרבה רעש וצלצולים, ומעט מדי…סרט.

ספרד – שלגיה. בימוי: פאבלו ברחר

שאני אזכיר לכם איזה סרט זכה השנה באוסקר? אה, נכון. "הארטיסט". סרט אילם בשחור לבן. עכשיו גם לספרדים יש אחד. וזה נראה מדהים. וזה מרגיש נפלא.

ומי היה מאמין שדווקא פאבלו ברחר יהיה חתום על היצירה הזו. ואולי זה לא כל כך מופרך. לפני כעשור הוא הביא לנו את קומדיית הסקס המשעשעת "טורמולינוס 73". שם היה בחור אחד שחשב שהוא אינגמר ברגמן, אבל עשה סרטי פורנו. כאן האהבה לקולנוע מטפסת מדרגה. עלילת "שלגיה" מועברת לספרד של שנות ה-20, התפאורה היא של מלחמות שוורים, והאמא החורגת עדיין מבקשת להרוג של שלגיה. מריבל ורדו ("ואת אמא שלך גם", ."המבוך של פאן") מככבת בסרט המרהיב הזה, שהוקרן לאחרונה בטורונטו וזכה לביקורות חיוביות. "שלגיה" זכה לאחרונה למספר עיבודים הוליוודיים כושלים ("מראה מראה" ו"שלגיה והצייד"), והעיבוד המעניין הזה, והטייק השונה של ברחר על קולנוע אילם (לא משועשע, כמו "הארטיסט", אלא רציני ומרגש יותר) עשויים בהחלט לקדם את הסרט הלאה לאוסקר. הנה קטע מרשים מאוד מהסרט:

וזהו בינתיים. 66 סרטים שעומדים לשיפוט האקדמיה האמריקאית. לישראלי יש סיכוי לא רע בכלל, אבל גם מלחמה רצינית ביותר מצד לא מעט סרטים. ואני בינתיים רואה סרטים בחיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s