פסטיבל חיפה 2012: היום החמישי

ביום החמישי אני לא לבד. ביום החמישי יש מישהו (ועוד מישהוהיא) שבאו איתי לפסטיבל. סחבתי אותם איתי, וסביר להניח שהם ישנאו אותי על הסרטים שבחרתי (על הראשון כבר יש לי ויכוח עם אחד מהם) אבל הי, אני נהניתי עד הגג.

עוד לא ראיתם כלום – אלן רנה (צרפת)

חד וחלק – הסרט הכי יפה שראיתי השנה. אבל גם צריך לומר: זה לא סרט לכל אחד. יהיו אנשים שישתעממו. יהיו אנשים שלא יבינו על מה המהומה. אני אנסה להסביר.

אלן רנה הוא איש בן 90. הוא אחד מהדינוזארים האחרונים שנותרו בעולם הקולנוע. והוא הודיע שהוא פורש. "עוד לא ראיתם כלום" אמור להיות סרטו האחרון. ואיזו פרידה מפוארת. בסרט הזה חוזר המשפט "זה קשה מדי" כמה וכמה פעמים. כנראה שכל המבצע הגדול של "לעשות סרט" – זה כבר קשה עליו בגיל הזה. אבל הוא אוהב קולנוע. הוא אוהב אמנות. הוא אוהב תיאטרון. הוא אוהב שחקנים. אז הוא רוצה עוד פעם אחת. פעם אחת אחרונה ודי. פעם אחת אחרונה להכריז על אהבתו לאמנות. פעם אחת אחרונה לפני שהוא ימות. והאהבה של אלן רנה נשפכת מהמסך.

משמאל לימין: למברט וילסון, אן קונסיני, מתייה אמלריק, סאבין אזמה, ופייר ארדיטי. מאחור ניתן לראות גם את מישל פיקולי ואת היפוליט ז'רארדו. מכתב אהבה לתיאטרון ולקולנוע. עוד לא ראיתם כלום.

חבורת שחקנים מתכנסת בטירתו של מחזאי מנוח. הוא מבקש מהם, בצוואה מוקלטת, להסתכל על הקלטה של חבורת שחקנים צעירים שמבצעת את הגרסה שלו ל"אורפיאוס ואאורידיקה" ולחוות דיעה. בעוד הם מסתכלים על המחזה, הם בעצם מסתכלים על עצמם בגיל צעיר יותר. הם חוזרים לתפקידים שהם גילמו בעבר. הם מתחילים לשחק בעצמם את המחזה. הם שותים את מילות המחזאי בצמא. הם נוגסים שיניים בתאווה בקורות הדמויות. הם משחקים עם החיים ועם המוות. הם בעצם מתגרים במוות – הגוף אולי ימות מתישהו, אבל האמנות תמשיך לחיות. והרגש הנוזל מהם בזמן שהם מבצעים את תפקידיהם במחזה – הרגש העצום הזה הוא רגש מידבק. זו אהבה ללא תנאי לתיאטרון. אהבה שמנצחת את המוות.

אלן רנה מצלם את המחזה על במה, ולמרות זאת, יש משהו וירטואוזי בצילום של אריק גוטייה. בנוסף, אלן רנה בחר במוסיקה רגשית, אלקטרונית ועם זאת חמה ויפהפיה של מארק סנואו (שכתב את המוסיקה ל"תיקים באפילה"), והוא משתמש בה בטעם ובעדינות. השחקנים, ברובם, נותנים הופעות רגישות ומדויקות (וכולם, אגב מופיעים בשמם האמיתי. מתייה אמלריק מופיע בתפקיד מתייה אמלריק, סאבין אזמה מופיעה בתפקיד סאבין אזמה, וכן הלאה), וגם אם יש זיופים, יש גם כפילויות, המאפשרות לבדוק שיטות משחק שונות לאותו תפקיד (סאבין אזמה בתפקיד אאורידיקה היסטרית מדי. אן קונסיני באותו תפקיד מאופקת יותר, ומרגשת מאוד).

ב"עוד לא ראיתם כלום" אלן רנה מנסח מכתב פרידה מאהוב. מכתב פרידה רגשי מהקולנוע. מכתב אהבה יפהפה, מרובד ורציני, מרגש ואנושי.

אכלתי, שתיתי, התווכחתי על הסרט הקודם, וגם נרגעתי קצת. עכשיו הגיע הזמן להיכנס לסרט איטלקי שונה לגמרי. גם עליו יש לי ויכוחים עם בני לוויתי לפסטיבל.

כל השוטרים הם נבלות – סטפאנו סולימה (איטליה)

אור סיגולי התלהב מהסרט הזה. גם האנשים שבאו איתי אהבו. אני לא מבין על מה המהומה.

באופן מפתיע, שם הסרט אינו אירוני או הומוריסטי. הוא נאמר בכוונה מלאה – כל השוטרים האיטלקים הם אכן נבלות. פשעי השנאה, הגזענות – הם טבועים עמוק בטבע האיטלקי. והם מקבלים לגיטימציה מהממסד, ומהמשטרה. כתב האישום הזה נגד המשטרה היה יכול להיות מעניין. במקום זה, הסרט הזה הוא סדרה אין סופית של סצינות פיזור הפגנות, ואקשן בלתי פוסק בהשלטת הסדר הציבורי. יש מהומות במגרש כדורגל. מי נגד מי, מה בדיוק מצית את הלהבות – מה זה משנה. העיקר שהשוטרים שלנו שם כדי לסדר עניינים. וזה כל הסרט בעצם – קצת על חייהם הפרטיים של השוטרים, ועוד אקשן ברחובות. מי, מה – לא חשוב. העיקר שיש אקשן. ואני מהר מאוד איבדתי את החוט הדרמטי.

אנחנו רעים, אנחנו חזקים, אנחנו גזענים, ואנחנו החוק. כל השוטרים הם נבלות.

אמנם לבמאי הזה יש כשרון ניכר בבימוי סצינות אקשן המוניות, ובעיקר בקצב הרצחני שהן רודפות אחת את השניה, אבל אף אחת מהסצינות האלו לא באמת מעניינת. אז צפיתי ברצף מסחרר של סצינות לא שלא השאירו בי חותם.

באופן מפתיע, סרט הפעולה הלא מעניין הזה הרדים אותי. לא היה לי הרבה זמן עד ההקרנה הבאה, אבל מסתבר שגם רבע שעה של עצימת עיניים מספיקה. החברים שלי נטשו אותי, והלכו לאחד מההפנינגים הרבים שיונה יהב ארגן בחיפה. אני נשארתי לסרט הונגרי.

רק הרוח – בנץ פליגוף (הונגריה)

נתחיל מהסוף: זה הסרט שהונגריה שולחת השנה לאוסקר. אין לו סיכוי. עוד צעד קדימה ל"למלא את החלל".

אבל צריך לומר: זה לא סרט רע בכלל. רק בלתי אכיל לחלוטין לחיך אמריקאי.

השם של פליגוף צף ועולה כבר כמה שנים בסצינת הפסטיבלים. עד אתמול לא יצא לי לראות סרט שלו, והאמת שהמוניטין שלו כבמאי פיוטי עם שוטים ארוכים קצת הפחיד אותי (בתוספת העייפות מהסרט הקודם, זה לא משהו משמח). אבל בסופו של דבר, לא השתעממתי לשניה, ומצד שני, לסרט אין מנוע דרמטי. אין בו דרמה בכלל. כבר מהתחלה ברור מה הבמאי מנסה לעשות: הוא מנסה להכיר לנו משפחה צוענית אחת. בפרטי פרטים. את כל סדר היום של כל חברי המשפחה. והכל כדי להלום בנו בסוף – כדי להרוג אותם בפשע שנאה (זה הרי צפוי כבר מהתחלה, כשעולות כותרות המספרות על כך שהסרט מבוסס באופן חופשי על מקרים אמיתיים). אז הסוף צפוי. והדרך אליו לא בלתי מעניינת, אבל בסדר היום המוצג בפנינו (וערוך מצוין, אגב) שום דבר מעניין לא קורה לאף אחת מהדמויות: האמא מנקה. הבת הולכת לבית הספר. והילד סתם מסתובב. זה כל הסרט, פחות או יותר. ואז בסוף הם מתים.

זאת הבת. ויש גם אמא ואח קטן. וכולם מתים בסוף. "רק הרוח".

הצילום כולו מסטדי-קאם, כלומר שט בחופשיות, אבל לא נעים לעין לאורך זמן, ואיכשהו הכל ברור מדי (שיחה בין שוטרים כשהילד מקשיב בסתר היא מופת של כתיבה תסריטאית גרועה). ועדיין, הדמויות עצמן לא בלתי מעניינות. אם התסריטאי היה מציב בפניהן מכשול משמעותי (שנה א' בתסריטאות, נראה לי), הנסיון של הדמויות להתמודד עם הקושי שהמכשול מציב היה מקרב אותן אלינו, והיה אכפת לנו ממה שקורה להן בסוף. כך זה נשאר מעניין – ועקר.

הקרנה נוספת – מחר, ה-06/10.

החברים שלי נשארו בחיפה. חסכו לי קצת זמן. לא הייתי צריך להחזיר אותם הביתה. מחר יום חדש (בפסטיבל).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2012: היום החמישי

  1. הי איתן…אכן, מחר יום חדש, וזה בעצם כבר היום, ואיזה יום.
    יום שמתחיל בביקור באוסלו , ב – 31 באוגוסט, וייגמר לקול הלמות תופים, בים הצהוב.
    תגיד, איפה ג'וזף גורדון לוויט [מה"LOOPER"] , בדיוק כשצריך לעבור במכונת זמן מהשרון
    לכרמל וחזרה…מעייף…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s