שבוע קולנוע בולגרי: איך לצוד טורפים קטנים

החודש הסינמטקים מפנים זרקור לשתי מדינות: בולגריה ונורבגיה. בעוד שנורבגיה היא כוח עולה בשטח הקולנוע העולמי, ויש כמה סרטים שסימנתי לי לראות בשבוע הקולנוע הנורבגי (אחד מהם, "אוסלו, 31 באוגוסט" כבר ראיתי בפסטיבל חיפה. עליו כתבתי כאן), הקולנוע הבולגרי הוא בחזקת נעלם. אני לא מכיר אף שם של במאי בולגרי, ואף סרט בולגרי לא בא אל זכרוני כאל משהו שהשאיר חותם אי פעם בתולדות הקולנוע. אבל זה לא אומר שאין קולנוע בולגרי טוב. לכן ניסיתי לדגום משהו מהקולנוע הבולגרי העכשווי. משהו שעל פניו היה אמור להיות מהתלת פשע מבדרת. התוצאה מאכזבת.

קשה להכריע על גורלה של כל תעשיית הקולנוע הבולגרית על סמך סרט אחד, אז אני רק אומר: אני מקווה שלקולנוע הבולגרי יש כשרונות יותר מעניינים להציע. כריסטיאן נוצ'ב, הבמאי של "איך לצוד טורפים קטנים" הוא בעיקר חקיין, ולא מוצלח במיוחד.

פעם למדתי קולנוע. בהתחלת השנה הראשונה עדיין מגיעים כל המתלהבים. תהליך הסינון הטבעי מתרחש עם הזמן, וכל הלא רציניים נושרים מעצמם. אבל רוב המתלהבים של ההתחלה רוצים להיות טרנטינו. רוצים לעשות סרטי פשע מהנים ומסחררים. ולרובם אין באמת את היכולת. כזה הוא הבמאי של "איך לצוד טורפים קטנים": מדובר במיש-מש לא מוצלח של סרט התבגרות ושל סרט פשע. משחק עם זמנים ועם שני סיפורים שלא ממש מתחברים, וגם החיבור הקיים מינורי מאוד (ויותר מכך, הפוטנציאל הקומי העצום שבו מפוספס לחלוטין).

היה מת להיות טרנטינו. או גונדרי. הוא לא. "איך לצוד טורפים קטנים".

סיפור אחד עוקב אחרי חבורת נערים ונערות, אהבות ראשונות, ותוכנית קונדסית לסחוט זקנה נרגנת שקשורה מאוד לחתולים שלה. הם חוטפים לה את החתולים ומבקשים כופר.

הסיפור השני הוא להמשיך לקרוא