שבוע קולנוע בולגרי: איך לצוד טורפים קטנים

החודש הסינמטקים מפנים זרקור לשתי מדינות: בולגריה ונורבגיה. בעוד שנורבגיה היא כוח עולה בשטח הקולנוע העולמי, ויש כמה סרטים שסימנתי לי לראות בשבוע הקולנוע הנורבגי (אחד מהם, "אוסלו, 31 באוגוסט" כבר ראיתי בפסטיבל חיפה. עליו כתבתי כאן), הקולנוע הבולגרי הוא בחזקת נעלם. אני לא מכיר אף שם של במאי בולגרי, ואף סרט בולגרי לא בא אל זכרוני כאל משהו שהשאיר חותם אי פעם בתולדות הקולנוע. אבל זה לא אומר שאין קולנוע בולגרי טוב. לכן ניסיתי לדגום משהו מהקולנוע הבולגרי העכשווי. משהו שעל פניו היה אמור להיות מהתלת פשע מבדרת. התוצאה מאכזבת.

קשה להכריע על גורלה של כל תעשיית הקולנוע הבולגרית על סמך סרט אחד, אז אני רק אומר: אני מקווה שלקולנוע הבולגרי יש כשרונות יותר מעניינים להציע. כריסטיאן נוצ'ב, הבמאי של "איך לצוד טורפים קטנים" הוא בעיקר חקיין, ולא מוצלח במיוחד.

פעם למדתי קולנוע. בהתחלת השנה הראשונה עדיין מגיעים כל המתלהבים. תהליך הסינון הטבעי מתרחש עם הזמן, וכל הלא רציניים נושרים מעצמם. אבל רוב המתלהבים של ההתחלה רוצים להיות טרנטינו. רוצים לעשות סרטי פשע מהנים ומסחררים. ולרובם אין באמת את היכולת. כזה הוא הבמאי של "איך לצוד טורפים קטנים": מדובר במיש-מש לא מוצלח של סרט התבגרות ושל סרט פשע. משחק עם זמנים ועם שני סיפורים שלא ממש מתחברים, וגם החיבור הקיים מינורי מאוד (ויותר מכך, הפוטנציאל הקומי העצום שבו מפוספס לחלוטין).

היה מת להיות טרנטינו. או גונדרי. הוא לא. "איך לצוד טורפים קטנים".

סיפור אחד עוקב אחרי חבורת נערים ונערות, אהבות ראשונות, ותוכנית קונדסית לסחוט זקנה נרגנת שקשורה מאוד לחתולים שלה. הם חוטפים לה את החתולים ומבקשים כופר.

הסיפור השני הוא על איש מערך אבטחה של מועדון, שהוא גם איש עולם תחתון. הוא הורג אנשים מסוימים, שמחזיקים חבילה שחשובה לאיזשהו ביג-שוט, והוא מאויים בגלל אותה חבילה. יש לו שבוע לפתור את הסיפור.

והעניין הוא שהמאפיונר שלנו הוא האחיין של הזקנה, והוא היה אמור לעשות משהו כשהזקנה נסחטת. כל האלמנט הזה לא קיים בסרט. הלך הסרט.

אבל גם מה שיש בו מסכן למדי: יש כל מיני סצינות מהחלק הקדמי של הסיפור שמועברות לאחור, ואח"כ נחוות שוב עם מידע שלא ידענו קודם. זה היה יכול להיות נסיון נראטיבי מעניין. זה מרגיש יותר כמו מניירה של סטודנט מתלהב לקולנוע, או יותר נכון של אדם שחושב שהסרט שלו יהיה יותר מעניין כך, מבלי שהוא באמת יודע איך לטפל בעריכה הלא-לינארית שלו. זה נחווה כשטיק מיותר, ולא כמשחק אינטלקטואלי אה-לה איניאריטו. שנית, הצילום קודר למדי, משויף למדי, כאילו בשביל להראות בחירה אסטתית מעניינת, אבל נדמה שבדיוק בשביל זה זה נמצא שם: כדי שיגידו שזה יפה. לא כדי שיתרגשו באמת, או שיעריכו באמת. נדמה שכריסטיאן נוצ'ב הבמאי התרכז יותר מדי באיך שהסרט שלו יראה, ופחות בתסריט ובהדרכת שחקנים (כן, גם התזמון הקומי לקוי).

כך יוצא שהסרט היחיד שדגמתי מהשבוע המיוחד שאורגן לכבוד הבולגרים בסינמטקים היה סרט מסכן למדי, משהו שנראה כלפי חוץ יפה ומרשים למדי, אבל הוא אריזה נוצצת לסרט ריק. חיקוי עלוב של טרנטינו, ותו לא. יש סרט חדש של טרנטינו, או-טו-טו. עדיף לחכות למקור.

הקרנות נוספות של "איך לצוד טורפים קטנים"

ב-19/10 בסינמטק ירושלים

וב-28/10 בסינמטק חיפה

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s