שבוע קולנוע נורבגי: תדליק אותי, לעזאזל

בניגוד לבולגרים, שהקולנוע שלהם לא מוכר בעולם כמבריק במיוחד, ובהתאמה, הסרט שדגמתי מהשבוע שהוקדש להם בסינמטקים היה חלש, נדמה שהקולנוע הנורבגי מקבל בשנים האחרונות תשומת לב גוברת והולכת. בנט האמר הוא במאי נורבגי שהתפרסם גם בעולם (ראיתי שני סרטים שלו והשתעממתי למוות. אבל הוא מוערך בעולם, ואפילו ביים סרט בהוליווד). "האפי האפי" בשנה שעברה היה סרט זניח שקיבל כמה פרסים בינלאומיים. יואכים טרייר הוא שם שמקבל הרבה כבוד בעולם ("אוסלו, 31 באוגוסט" המעניין שלו מוקרן גם הוא במסגרת שבוע הקולנוע הנורבגי. ראיתי אותו בפסטיבל חיפה האחרון, וכתבתי עליו כאן). וגם "תדליק אותי, לעזאזל" עשה קצת רעש בבלוגיית הקולנוע העולמית בשנה האחרונה. ואחרי שראיתי אותו אתמול, אני מבין גם למה: מדובר בסרט חצוף, אבל רגיש. פרובוקטיבי, אבל עדין. ובעיקר – מלא רוח נעורים שמחה בכל הקשור לקולנוע שבו.

גיבורת הסרט היא נערה בת 15. ניוזפלאש – גם בנות מתעניינות בסקס. לא רק בנים צעירים מחפשים לזיין. גם לבחורות יש תשוקות. וכך הסרט מתחיל עם סצינה בה גיבורת הסרט שוכבת על הרצפה בביתה, וידה תחובה אל תוך תחתוניה. אבל מה שהיה יכול להיות סרט סר טעם סטייל "אסקימו לימון" מתגלה כסרט התבגרות נשי חכם למדי. הגרסה הקומית של הגר בן אשר. בעקבות תקרית עם זין זקור (לא בדיוק מה שאתם חושבים) עולמה של הגיבורה יתהפך – בעל הזין הזקור יכחיש את התקרית, ונערתנו תהפוך למנודה, מה שרק יגביר את תסכוליה. ולא עוזר שאותו בעל איבר הוא גם נשוא אהבתה הנערית והכואבת.

"תדליק אותי, לעזאזל". הכל אודות הנערה.

איזה מזל שהסרט הזה בוים ע"י אישה. יש ב"תדליק אותי, לעזאזל" רגישות יוצאת דופן לעולמה הפנימי של נערה מתבגרת. בהומור בריא, ביושר, ובהבנה מתארת יאניק סיסטד יאקובסן את מכאוביה של הנערה. את אהבתה הכואבת לבחור מהכיתה. את בדידותה עקב החרמתה בבית הספר, ועקב העובדה ש"אמא לא מבינה אותי". ואת כמיהתה ותשוקתה לסקס. עולמה המבולבל של נערה מובא אל המסך בצורה מקורית ומרעננת (באיזה עוד סרט התבגרות תראו איבר מין גברי? – באף אחד. כי כולם מבוימים ע"י גברים), ולכן הסרט הזה, למרות היותו קומדיה, גם מצליח לגעת ולרגש.

יש לסרט הזה גם חסרונות. למרות שהוא קצר יחסית (כשעה ורבע), נדמה שהוא מרגיש כמו סרט קצר שהתארך יתר על המידה. הוא משתמש בכמה תחבולות קולנועיות שחוזרות על עצמן יותר מפעם אחת (למשל: שימוש בסיקוונסים של חלום/ הזיה, וחיתוך מיידי אל המציאות בכדי לקבל אפקט קומי. או שימוש בסדרה של סטילסים בשחור לבן כדי לקבל את אותו האפקט). בפעם הראשונה שהטריקים האלו מתגלים על המסך זה מצחיק. גם בפעם השניה. בפעם השלישית והרביעית כבר לא כל כך.
יש גם עניין עם העובדה שלסרט יש פתיחה משגעת, ואחרי אותה תקרית נדמה שהסרט נתקע קצת, והוא מפסיק לספר את הסיפור, ויותר מתרכז בתיאור מצב. אבל הסגירה היפה של הסרט, ביחד עם הרעננות שלו, הופכים את החסרונות שלו לזניחים. "תדליק אותי, לעזאזל" הוא סרט משעשע ואפילו מרגש לעיתים. כדאי לראות.

הקרנה נוספת של "תדליק אותי, לעזאזל":  ב-26/10 בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s