רק אהבה: רק לא ככה

לפני כעשור סרטי שני הביאו לארץ סרט שנקרא "אהבות פתוחות" ("אוהב אותך לנצח" בתרגום חופשי מדנית). סיפור אהבה התחיל. סיפור אהבה ביני לבין במאית דנית משובחת. מאז תחזקתי את האהבה הזו. צפיתי בכל מה שעשתה מאז, ואהבתי את הכל: את "אחים", סרט מצוין שלא הופץ בישראל, ראיתי בפסטיבל ירושלים. את "דברים שאבדו באש", סרט מרגש שביר ביימה בארה"ב (עם האלי ברי ובניסיו דל טורו. לא הופץ בארץ) ראיתי ב-DVD. וכמובן שראיתי את סרטיה שכן הופצו בארץ: זוכה האוסקר המשובח "בעולם טוב יותר" והמועמד לאוסקר "אחרי החתונה", סרט שסבל מכמה רגעים קצת היסטריים מדי, אבל כמכלול גם הוא היה סרט טוב מאוד לטעמי.

עכשיו מגיע למסכינו סרטה החדש של סוזאן ביר. ואני מצטער לומר שזהו המשבר הראשון ביחסים שלי עם הדנית. הפעם הראשונה שאני יכול לומר בפה מלא: הפעם ביר ביימה סרט לא טוב. אבל לאור יחסי ארוכי השנים עם ביר, זה נסלח. בינתיים.

היה עוד סרט אחד של ביר שראיתי בעבר, ולא הזכרתי. קראו לו "פעם בחיים" (זה היה התרגום הגנרי של סרטי שני. במקור קראו לסרט "החיים הם שלאגר"). ביר, שהתמחתה בסרטי דרמה מרגשים ומטלטלים התנסתה בסרט ההוא, מלפני יותר מעשור, בקומדיה קלילה. לשם כך היא נסעה מביתה בדנמרק לשבדיה השכנה, וביימה שם סרט שמאלצי ומתקתק, אבל גם לגמרי מודע לעצמו, ולכן בסך הכל מהנה לחלוטין. יותר מעשור עבר, וביר מנסה שוב לעשות משהו קליל. אבל הפעם היא כושלת. הפעם היא כל כך מתאמצת להיות קלילה ונעימה, עד שאותו מאמץ נואש עובד כנגד הקלילות שהיתה אמורה לאפיין אותו, ולכן "רק אהבה" (גם כאן תרגום צולע למקור הדני: "הספרית הקרחת") צולל ברוב דקותיו לערימת בדיחות לא מצחיקה, ולסרט רומנטי לא מרגש ולא ממש מעניין.

אם "פעם בחיים" / "החיים הם שלאגר" היה קליל ונעים דווקא בגלל ההגזמות שלו, כאן ההגזמות עובדות כנגד הסרט: ביר מצלמת את "רק אהבה" ב להמשיך לקרוא