שבוע קולנוע נורבגי: ציידי ראשים

הי, יש סרטים נורבגים בסינמטקים.

לפני כשבוע ראיתי את "תדליק אותי, לעזאזל". סרט שמצדיק לחלוטין את המוניטין שלו. ואתמול ראיתי את "ציידי ראשים". גם הוא סרט מדובר בסצינה העולמית. וגם הוא שווה לגמרי את ההייפ.

באופן כללי אני נוהג לומר שאני לא ממש משתגע על סרטי פעולה. אני יותר בעניין של דרמות אירופיות. אבל זאת פעם שניה בתוך חודש שאני רואה סרט פעולה וביציאה מהסרט המילה היחידה שאני יכול לומר היא "וואו!" (הפעם הקודמת היתה "הים הצהוב", סרט מסחרר חושים מדרום קוריאה. כתבתי עליו בסקירה של פסטיבל חיפה). אולי יש משהו בסרטי הפעולה האמריקאים שהוא פשוט צפוי מדי. אולי האמריקאים פשוט פוריטניים מדי. אולי הם פשוט מתחרים בינם לבין עצמם מי יעשה את הפיצוצים והמרדפים המרהיבים ביותר, אבל הם גם מפחדים כל כך מאימת ה MPAA עד שהם מצנזרים את עצמם מראש. הם לא מרשים לעצמם להתפרע כדי לא לקבל סיווג גיל גבוה מהצנזורה, ובכך לאבד הרבה צופים מראש (כלומר: לאבד הרבה כסף). מי שלא אמריקאי לא חושב ככה. ואז אנחנו מקבלים סרט כמו "דרייב", למשל. או "הים הצהוב". או "ציידי ראשים".

תביא חלב. "ציידי ראשים"

האמת היא שהתחלת הסרט לא מבשרת טובות. עשרים הדקות הראשונות של "ציידי ראשים" טובעות בתוך ים ניהיליסטי, מרוצה מעצמו, סנובי. לא שאני סבלתי מלהסתכל על מכוניות פאר, בתים עשירים, מסעדות מרשימות, ונשים יפות (בחלק מהזמן בלי בגדים. אה, זה עוד דבר שהאמריקאים מפחדים ממנו. סקס) – אבל כל האקספוזיציה של "ציידי ראשים" היא התחלה נוצצת שמספרת סיפור לא הכי מעניין על אנשים לא הכי סימפטים. אבל בהדרגה הסרט הזה הופך לסרט פעולה מסחרר. יותר מזה, הוא הופך למרדף מטורף אחד שנמשך על פני סרט שלם. וכל ההתחלה ההרבה יותר מדי סטרילית מתחילה להתלכלך בהרבה-הרבה דם. גיבור הסרט מתחיל לברוח על נפשו ורמת הטירוף והאכזריות עולה בהדרגה לרמות דמיוניות ובלתי נתפסות. ועל הכל שורה אוירה משועשעת, עם בדיחות שאף סרט הוליוודי לא היה מעז להרשות לעצמו (הסצינה שהכי נחקקה אצלי בזכרון תיקרא מעתה "סצינת הכלב והטרקטור").

אז נכון שגם בהוליווד וגם כאן גיבור הסרט יוצא חי מאירועים בלתי אפשריים, אבל בעוד שאצל האמריקאים זה יוצא לרוב מאולץ, אצל כל השאר זה נסלח בגלל שהטירוף מראש גורם למה שנקרא Suspension of disbelief. בנוסף, בד"כ לסרטים האלו, בניגוד לסרטים הוליוודיים, יש ערך מוסף, גם אם לא עמוק במיוחד. כאן זה קריאה לא לקחת את החיים כמובנים מאליהם. לא לחשוב שאתה יודע יותר טוב מכולם. להקשיב לאחרים. וגיבור הסרט לומד זאת על בשרו (בצורה רב משמעית, אגב).

"ציידי ראשים" הוא סרט שזורם בצורה מרשימה, סוחף, מצחיק, והוא בעיקר רכבת הרים מטורפת שמאוד כדאי לראות. הקרנה נוספת של הסרט: ב-31/10 בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שבוע קולנוע נורבגי: ציידי ראשים

  1. נהנתי בטירוף מהסרט הזה. ראיתי בסינמטק, בשבוע קולנוע נורווגי. אני מתה על קולנוע סקנדינבי, בעיקר מהסיבות שהזכרת. בעיקר אני אוהבת את ההומור השחור משחור שלהם. הסצינה עם הכלב והטרקטור גדולה, אבל מה עם הסצינה שהוא יורה בה דרך המכנסיים? רק הסקנדינבים יכולים לחשוב על דברים כאלה… והמחשבה היחידה שהייתה לי בראש כשיצאתי מהסרט? רק שלא יהיה רימייק אמריקאי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s