הורג אותם ברכות: אמריקה זה ביזנס

בשבוע שעבר התלוננתי שאין מה לראות בקולנוע. שעכשיו זו עונת האוסקרים בארה"ב, וכאן אנחנו מקבלים סרטים סוג ז'. לא העליתי לכאן פוסט במשך כשבוע, כי לא היה לי על מה לכתוב. והנה, השבוע עולים 4 סרטים. כולם מעניינים ומסקרנים. אף אחד מהם לא ראיתי. פתאום יש מה לראות. וצריך לעבוד מהר. ביום שני מתחיל שבוע הקולנוע הקוריאני בסינמטקים. רק 5 סרטים (מתוכם אחד כבר ראיתי. "שילמידו" הוא סרט משובח למדי, אבל גם פשיסטי), אבל לפחות 3 נמצאים ברשימת הצפייה שלי. ובשבוע הבא מגיע "ברברה". לכל אלו שלא יחלו בקדחת "דמדומים", "ברברה" מאוד מומלץ. סרט אלגנטי ואינטלגנטי. אחד הכי אהובים עלי השנה (כתבתי עליו כאן). אז היום נתחיל למפות את הסרטים החדשים והמסקרנים בקולנוע. נתחיל עם זה שכבר הספקתי לראות היום. "הורג אותם ברכות".

אנדרו דומיניק הוא במאי מעניין. לפני כמה שנים הוא הביא לנו את הסרט המשובח עם השם המאוד ארוך "ההתנקשות בג'סי ג'יימס בידי הפחדן רוברט פורד". זה היה מערבון מודרני ופיוטי עם ערך מוסף. דרך מערבון מסוגנן דן שם דומיניק במושג הסלבריטאיות. ר"ל: דומיניק יודע ליצור סרטי ז'אנר, ובעת בעונה אחת להוסיף אמירה אישית משלו. "הורג אותם ברכות" הוא נסיון נוסף לעשות סרט ז'אנר עם ערך מוסף. התוצאה הפעם הרבה פחות מרשימה, ועם זאת, לא טוטאל לוס.

סרטו הקודם של דומיניק הכניס את ה"ערך המוסף" שלו אל הסיפור באלגנטיות. הוא נבע מתוך הסיפור בצורה טבעית. בסרטו החדש המשמעות הנוספת נדבקת אל הסיפור כמו מסטיק לנעל. בצורה מאוד בוטה ולא אינטלגנטית. אין ספור ציטוטים מנאומים של ברק אובמה ושל ג'ורג' בוש, נשיאי ארה"ב בעבר ובהווה. אנשים נכנסים לבר, והנשיא בטלויזיה. אנשים נוסעים באוטו, והנשיא ברדיו. והם תמיד מדברים על כלכלה. והסרט מספר סיפור על עסק כלכלי של המאפיה, ועל דרך לתקן 'הפרעות' בזרימת הכספים בביזנס. ואם זה לא מספיק, מגיעה הסצינה האחרונה, שבה בראד פיט מסביר בדיוק למה התכוון המשורר: הנשיא אומר (ואומר. ואומר) שאמריקה היא עם אחד. United we stand. בולשיט. באמריקה כל אחד לעצמו. זה המצב. ואם לא הבנת את זה במשך כל הסרט, אז תבין עכשיו. ואם הבמאי הרגיש שהוא צריך את הסגירה הסופית הזו, גם אחרי שהוא השתיל בצורה מאוד לא אינהרנטית לסיפור את כל נאומי הנשיאים, אז כנראה משהו בסרט הזה לא עובד.

הורג אותם ברכות. בראד פיט מצוין. הסרט פחות.

מה גם שברגעים מסוימים הרגשתי התיפיפות יתר בבימוי. סצינת החיסול הראשונה, למשל, היא אופראית וסופר-אובר-מוגזמת. סלואו-מושן מוגזם מאוד, שבורית זכוכה ל א ט     ל    א    ט, הדם שפתאום נוזל. הכל מאוד חגיגי, נהנה מהדם. כאילו אנדרו דומיניק מנסה לחקות את מה שהוא ראה ב"דרייב" של ניקולס וינדינג רפן. אבל זה בדיוק מה שזה: חיקוי. בסצינת המכות הראשונה זה עוד היה מרשים למדי (אם כי ארוך מדי). בסצינת החיסול זה היה כבר יותר מדי. תוסיפו לזה עיצוב פס קול מאוד בולט, שימוש במוסיקה עתיקה שהולכת כנגד התמונה בצורה מתריסה כמעט,ועוד כמה רעיונות בימוי מיותרים (למשל: להניח את המצלמה על דלת של רכב. כשהדלת נפתחת, גם המצלמה זזה איתה. כשהדלת נטרקת, גם המצלמה נטרקת. מיותר, ואפילו סטודנטיאלי),  ותקבלו סרט שבכוח מנסה לדחוף לנו לגרון את ההנאה וההבנה שזה גם סרט פשע וגם סרט עם מוסר השכל. אבל אנשים רגילים כמוני, אם מאכילים אותי בכוח, אני מקיא. אז הסרט הזה קצת דוחה בכוחניות הסגנונית שלו. זה כאילו  שהבמאי נוכח בכוח, גם (ובעיקר) כשלא צריך.

אבל

לא הכל רע ודוחה. מה שמחזיק אותו, בסופו של דבר, הוא המשחק הרגוע והבטוח בעצמו של הקאסט. בראד פיט, בתפקיד הראשי, מרשים מאוד בהחזקת הגוף הקולית שלו, ברוגע שלו, ובדרך הבטוחה שבה הוא אומר את הטקסט. אותו דבר אפשר לומר גם על ריצ'רד ג'נקינס, שחקן מעולה שגילינו קצת מאוחר, אבל גם כך, כבר יש לו טראק-רקורד מרשים ("עמוק באדמה", "לקרוא ולשרוף", "האורח", עליו היה מועמד גם לאוסקר). גם ריי ליוטה, בתפקיד יחסית קטן, מאוד מרשים כאן. וגם אחד, וינסנט קוראטולה, שהוא אחד מאותם שחקנים שכולם מכירים את הפרצוף שלהם, אבל אף אחד לא יודע איך קוראים להם. גם הוא נהדר כאן (וממחזר, במידה מסוימת, את התפקיד שלו מ"הסופרנוס"). גם ג'יימס גנדולפיני כאן. מיסטר טוני סופרנו בכבודו ובעצמו, עושה בסרט הזה מעין פרודיה גרוטסקית על אותו תפקיד מונומנטלי. גנדולפיני עושה כאן עבודה מעניינת, אם כי קצת מוגזמת לטעמי.העריכה שומרת על קצב טוב (בסרט לא ארוך. שעה וחצי וזהו), והעניין שלי בסרט נשמר לכל אורכו.

בסך הכל, השחקנים מחזיקים כאן סרט מעניין עם מוסר השכל מעורר מחשבה, אבל עם בימוי הרבה יותר מדי נוכח, שלא נותן מקום לאינטלגנציה הטבעית של הקהל הרחב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הורג אותם ברכות: אמריקה זה ביזנס

  1. מסכימה איתך לגמרי, באמת הרגשתי החמצה די גדולה בסוף הסרט, כי אין ספק שיש לו פוטנציאל.
    הליהוק מעולה והשחקנים עושים עבודה נפלאה עם מה שיש.
    לא אוהבת את הסינימטקים (ובכלל לא חובבת של בתי קולנוע), אבל באמת יש לאחרונה גל של סרטים לצפייה ישירה חדשים שעדיין לא ראיתי ואני כבר מחזיקה רשימה מפוארת של סרטים להתכרבל מולם בסופ"ש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s