כמה שאני אוהב סרטים כאלו. בלי אקשן. (כמעט) בלי סקס. (כמעט) בלי עירום. בלי זיקוקי דינור. בלי בלגן. בלי ריקודים. בלי בחורות בביקיני (או בלי ביקיני). בלי יריות. בלי מירוצי מכוניות.
אבל עם אנשים. ואנושיות. וחום. ושיחות נפש מרגשות. ומצחיקות. ועם שחקנים עם כימיה מידבקת. וזה "האחות של אחותך": במשך כמעט כל הסרט, כל מה שיש בו זה שלושה שחקנים. שמדברים ומדברים ומדברים. ואז נגמר הסרט. ואני עברתי חוויה מרגשת. זה כמו "2 בלילה", למשל. רק שלושה אנשים שנפגשים ומדברים. שלושה אנשים שנפגשים וחיים. שלושה אנשים שעוזרים אחד לשני להתגבר על מהמורות החיים – ולהמשיך הלאה. שלושה אנשים. עולם ומלואו.
הסצינה הראשונה (והמוצלחת) מהווה את הסט-אפ: אזכרה לבחור שהרבה אהבו. האח שלא התגבר על הכאב מקלקל את המסיבה בנאום מביך. החברה הטובה, שהיתה גם בת זוגו של המנוח מציעה שהוא יפרוש אל מקום מבודד וינקה את הראש. היא מציעה את הבקתה הריקה והמבודדת של הוריה על אי סמוך. והוא מסכים. אבל מסתבר שהבקתה לא ריקה – נמצאת בה אחותה, שגם היא עוברת משבר. ובהמשך מצטרפת גם האחות של אחותה – והשלישיה הזו ממלאת את הסרט בשיחות נפש, שיוצרות זוגות שמתרכבים ומתפרקים במהלך הסרט. כאבי לב נחשפים ונרפאים. אנשים מתמודדים עם כאב – וממשיכים הלאה.
מעבר לכתיבה התסריטאית המשובחת, הערך העיקרי של הסרט הזה הוא להמשיך לקרוא ←
איתן 