פרנקוויני: סרט אימה מרגש (או סרט מרגש וטיפה מפחיד)

האמת היא שמהבחינה השיווקית, הסרט הזה בבעיה: זה סרט אנימציה (סטופ-מושן), מה שאוטומטית מקושר בקהל הרחב למושג "סרט ילדים", אבל הוא מוקרן בשפתו המקורית, באנגלית, בשחור-לבן, ובעיקר בשעות הערב, מה שאוטומטית שותל במוחם של הרוב מחשבות על כך שזה סרט אימה שלא מתאים לילדים. וכך הסרט הזה נופל בין הכסאות. וחבל. כי מדובר באחד הסרטים היפים והמרגשים שראיתי השנה.

גם מבלי להכיר את רוב הפילמוגרפיה של טים ברטון, זה קל להבין ש"פרנקנוויני" הוא סרט אינטרוספקטיבי. סרט שבו טים ברטון מסכם את הקריירה שלו. זה קל מאוד לדמיין, למשל, שהסצינה הראשונה בסרט היא שחזור, כמעט אחד לאחד, של סצינה שאכן קרתה במציאות, כשטים ברטון היה ילד קטן. וממש כמו הסרט הקצר שהציג אותו לעולם (אותו העליתי לבלוג אתמול), גם "פרנקנוויני" משתמש באסתטיקה של סרטי אימה כדי לספר סיפור נוגע ללב. וזה די מדהים ש"פרנקוויני" הוא כמו סרט של סטיבן ספילברג שמבוים ע"י טים ברטון. בבסיס, הרי, זה סיפורו של ילד שצריך להתמודד עם אבל. עם הפטאליות של המוות. ולמשך כשני שליש סרט מדובר בסרט הרפתקאות סוחף, מרגש, מצחיק-עצוב, וגם מרהיב עין, כמו שרק ספילברג יודע. הלחיצה על כפתורי הרגש, הלחיצה הכל כך אפקטיבית ומדמיעה, היא במיוחד ספילברגית. אבל העיניים הגדולות של הדמויות, הצללים, השחור-לבן, והציטוטים מסרטי אימה (בעיקר "פרנקנשטיין") – כל אלו מגיעים מהעולם של ברטון.

ילד וכלב. פרנקנוויני. סרט מאוד מרגש (עם קצת אימה)

ואז, בשליש השלישי של הסרט, לוחץ ברטון על סוויץ' ומוסיף קצת פחד ואימה למיקס. מסרט של ספילברג זה הופך להיות קצת כמו סרט של ווס אנדרסון. שטים ברטון מביים. יש כאן מלחמה גדולה מהחיים שבה ילדים הם הגיבורים הראשיים. כמו "ראשמור". כמו "מיסטר פוקס הפנטסטי". אפילו קצת כמו "ממלכת אור הירח". אבל שוב, האסתטיקה היא של ברטון.

זה די מדהים איך רק טים ברטון יכול לעשות סרט אימה מרגש. וזה קורה כי הוא באמת אוהב את זה. כי זה בדמו. כי הוא מכיר את כל תולדות סרטי האימה על בוריין. כי הוא יכול לצטט מתוכם מתוך שינה. וכי הוא עושה את זה מאהבה. אהבה של הבמאי שלו למקצוע שלו. אהבה של אדם לסוגה אמנותית ספציפית מאוד. והפעם הוא לא צריך להתבייש. הוא פותח את נפשו בפני העולם, מקווה שהעולם יאהב אותו. ממש כמו ילד.

למרות שב"פרנקנוויני" ברטון כאילו גונב מאחרים, הוא בעצם יוצר סרט חדש. סרט משלו. הכי סרט משלו. הכי אישי, הכי פרטי, הכי מהלב. והדברים שיצאו מהלב שלו נכנסו אל הלב שלי. "פרנקנוויני" סחף אותי, ריגש אותי, והעביר אותי לשעה וחצי לעולם אחר. עולם של אדם שאוהב את מה שהוא עושה, ורוצה רק שיאהבו אותו בחזרה. אז אני הקטן משתדל להביע את האהבה שלי לפרויקט הזה כאן בבלוג. ואני גם ממליץ לכם: אל תירתעו מכך שזה סרט אנימציה. זה לא אינפנטילי. זה לגמרי סרט לכל המשפחה. גם הילדים וגם ההורים (וגם האנשים שאין להם ילדים, כמוני) יתרגשו. תנו לסרט הזה צ'אנס. סביר להניח שלא תתאכזבו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s