פסטיבל קולנוע קוריאני: רדיו סטאר

כן, יש מלחמה בחוץ. אז אני יכול לשבת בבית, להיצמד לרדיו/אינטרנט/טלויזיה, ולהיכנס לחרדות. או לנסות להמשיך לחיות את החיים בצורה הכי שגרתית שאפשר. וזה אומר גם להמשיך ללכת לראות את הסרטים הקוריאנים המוקרנים בסינמטקים במסגרת הפסטיבל המתקיים עכשיו. והרי כבר הפסדתי את ההקרנה של "רדיו סטאר" בשבת בתל-אביב. אז מצאתי זמן, ונסעתי לירושלים*.

היה שווה. זה לא ש"רדיו סטאר" הוא סרט כזה גדול. למעשה הוא סרט קטן וחביב. משהו לא מחייב, אבל גם כאן מוכיחים הקוריאנים עד כמה הם עולים על האמריקאים בטיפול בסרטי ז'אנר. אם מישהו בהוליווד יעשה לסרט הזה רימייק, זה יצא סכריני ודביק. איכשהו הקוריאנים נמנעו מללחוץ בכוח על בלוטות הרגש. "רדיו סטאר" הוא קומדיה מחממת לב, נוסחתית וצפויה, ועם זאת יפה ונעימה. ואפילו מרגשת לעיתים. כל המערכה הראשונה היא כמו סיטקום חביב ולא מזיק. אבל בסוף המערכה הראשונה מופיעה הסצינה הסוחפת הראשונה (ההיא שבה הבחורה מדברת על האמא שלה), והסרט מקבל לתוכו את האלמנט הרגשי. ומשם הקומי והדרמטי הולכים יד ביד. הקומי מעלה חיוך. הדרמטי מדגדג קלות את בלוטת הדמעות. ו"קלות" היא מילת המפתח. במקום ללחוץ בכוח, צמר הגפן הבלתי נראה הזה מלטף אותי, הצופה באולם, וגורם לי נעימות.

הסרט מספר על זמר רוק שתהילתו מאחוריו. הוא נסחב מכשלון לכשלון, ומהשפלה להשפלה. איתו נסחב אמרגנו/ עוזרו האישי הנאמן לו לחלוטין. ההשפלה האולטימטיבית היא שליחתו אל עיירה רחוקה מהעיר הגדולה, כדי לשדר בתוכנית רדיו. מזמר בעל תארים ופרסים הוא הופך לשדר בתחנת רדיו מקומית נידחת. אבל על זה הסרט – על החום האנושי של ערים קטנות, מול הקרירות המחושבת של עסקים בעיר הגדולה. והחום האנושי הזה מחלחל לאט אל הגיבור וממסמס אותו. הוא מוצא את עצמו מחדש. "רדיו סטאר" עוקב באיטיות ובסבלנות אחרי הטרנספורמציה של הגיבור. השינוי להמשיך לקרוא