פסטיבל קולנוע קוריאני: הקליינט

והפעם: סרט פשוט. בלי הרבה התחכמויות. דרמת בית משפט העוקבת אחרי מקרה רצח אחד. "חוק וסדר" בקוריאנית. השוטרים חוקרים. גם עורך הדין חוקר. ויש משפט. לתביעה יש מניע, אבל אין באמת הוכחות. ובכל זאת הוא אשם. אולי. אז מה הטייק הקוריאני על הז'אנר הכמעט שחוק הזה?

מהירות.

צפייה ב"הקליינט" שקולה לנסיעה ברכב במהירות של 200 קמ"ש.

במשך כמעט שעתיים רצוף.

מבלי להוריד את הרגל מהגז.

הסרט מפציץ את הצופה באולם באין ספור נתונים.

גילוי רודף גילוי.

תרגיל רודף תרגיל.

לא הספקת לקלוט את נתוני המידע החדשים, וכבר נזרק עליך עוד אחד. ובאופן מפתיע, לא הלכתי לאיבוד במבוך ההתפתחויות המסעירות. "הקליינט" הוא סרט די מהמם חושים במהירות שלו. הכל רץ מהר מאוד, ודורש ממני, הצופה, לרוץ איתו . זה סרט שאסור לבוא אליו עייפים. מצמצת – הפסדת פרט חשוב. ויותר מזה – כל ההתפחויות מתקפלות אל תוך המקרה האחד הזה. כולן מרכיבות פזל מורכב מאוד, ועם זאת, בלי משקל עודף. בניגוד לסרטים אמריקאים מהסוג הזה, הסרט הזה מוותר כמעט לחלוטין על תיאור מערכות היחסים בין הדמויות המעורבות. הוא אמנם רומז ליריבות בין התובע לסניגור (אביו של התובע היה מורו ורבו של הסניגור), אבל הסרט כמעט ולא נוגע ביריבות האישית הזו. הסרט עוסק כמעט אך ורק בהוכחות בעד ונגד הנאשם.

וזה הקסם האמיתי שלו – הוא באמת מצליח לשמור על עמימות בנושא האשמה.

זה הסניגור. ועוד לא סיפרתי לכם על התרגיל שהוא עושה בסוף.

עד סוף הסרט ממש הצופה לא יודע אם הנאשם אשם או חף מפשע. בעלילת מתח סבוכה, עם אין ספור נתונים,הצופה עוקב בסקרנות אחרי עוד פרט מידע ועוד אחד – האם אשם הוא או לא, וגם: האם יימצא אשם במשפט, או שישוחרר לחופשי?

ולמרות שאנחנו לא עדים ולו לרגע מחייהם האישיים של הדמויות הפועלות (בת-זוג? ילדים? רומנים בעבודה?), עדיין הסרט הזה מצליח לרתק אותי לגורל הדמויות, לסוף הסיפור. הטוויסט של הסרט הקוריאני הזה על הז'אנר המשפטי הזה הוא באופן מפתיע להפוך אותו לרזה יותר – להתרכז באין ספור הפרטים הקטנים המרכיבים את תיק הרצח הזה, ולוותר לחלוטין על כל ה'שומנים' האחרים. ואז לערבל את זה לתוך מכונה שנוסעת במהירות מטורפת.

בניגוד למה שניתן לחשוב, זה ממש לא סרט יבש. המהירות המטורפת שבה הסרט הזה רץ מכריחה אותי להיאחז בכסא, להיות עירני, להיות מעורב. "חוק וסדר" האמריקאי שואף ליבשושיות (בכדי לעורר דיונים מוסריים). "חוק וסדר" הקוריאני מזריק אדרנלין לסיפור, ומוותר על המשמעויות הנלוות. פשוט סיפור מתח סוחף. תעלומת רצח מרתקת. וזהו.

אז לא, זה הסרט הקוריאני הגדול בכל הזמנים. למעשה, יש סרט של בונג ג'ון הו (מגדולי במאי קוריאה של זמננו, ובכלל מגדולי הבמאים בעולם כיום) בשם "זכרונות של רצח" שעוקב אחרי מקרה רצח בלתי מפוענח, ועושה את זה בצורה מרתקת יותר (אומרים שהסרט הזה היווה השראה ל"זודיאק" של דיויד פינצ'ר. יש קווי דמיון מסוימים בין שני הסרטים). אבל גם "הקליינט" שווה צפייה. בידור מעולה, שעשוי מצוין, גם אם הוא בסופו של דבר זניח. מסתבר שסרט קוריאני זניח טוב אלפי מונים מסרט הוליוודי (זניח).

הקרנה נוספת של "הקליינט": ב-25/11, בסינמטק ירושלים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל קולנוע קוריאני: הקליינט

  1. מאוד נהיתי מ "הקליינט " – מתח מרתק ומשובח – והפתרון לקראת הסוף – מחדד את המוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s