יום הולדת שני

היום ה-2 בדצמבר. היום הבלוג שלי בן שנתיים. וזו היתה שנה מרגשת יותר מהראשונה. מרגשת יותר מהצפוי.

צריך לומר מהתחלה: אני לא עיתונאי. אין לי תעודת עיתונאי, ואני לא מוגבל בדד-ליינים. אני לא רואה סרטים כי אני צריך. אני רואה סרטים כי אני אוהב את זה. כי זה מעניין אותי. ואני כותב על זה לא כי אני צריך. אלא כי אני מרגיש שיש לי מה להגיד. ולמרבה השמחה אני יודע שיש אנשים שקוראים את הבלוג שלי. בשנה השניה חלה עליה קלה בממוצע הקוראים: מכ-150 הקלקות ליום בשנה הראשונה ל 250 עד 300 הקלקות ביום בממוצע ביום רגיל השנה. היום העמוס ביותר היה, משום מה, ה-3 בספטמבר, עם יותר מ-660 הקלקות ביום אחד. אבל הממוצע הרגיל שלי הוא די יציב, ומשמח אותי שגם אם אני כותב את הבלוג שלי לא על מנת לקבל פרס, יש לבלוג הזה תהודה קטנה. דווקא בגלל שהבלוג הזה הוא פלז'ר ולא ביזנס – דווקא בגלל זה אני שמח שבאים אליו כמות לא גדולה, אבל איכותית של אנשים כל יום. וזה יציב למדי.

מצד שני, הבנתי ש להמשיך לקרוא