פאראנורמן: קומדית אימה מרגשת

בתודעה הכללית סרטים מצוירים זה בשביל ילדים. "ואלס עם בשיר" הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. מאוד קשה עד בלתי אפשרי לשכנע את הקהל הרחב שסרט מצויר זה לא אינפנטילי. מקסימום לכל המשפחה (וזה בעיקר נוגע לסרטים של "פיקסאר". וגם ההנחה הזו נסדקה בשנים האחרונות).

אבל הנה מגיעים למסכים, בסמיכות יוצאת דופן, שני סרטים מצוירים שלא מכוונים לילדים. "פרנקנוויני" הוא סרט סנטימנטלי אבל גם מפחיד, והוא בעיקר מכתב אהבה מורבידי לז'אנר האימה. וגם "פאראנורמן" הוא הצהרת אהבה לז'אנר הזה. רק שהוא בא מהכיוון השני. הוא לא סרט רפלקסיבי של טים ברטון. מבחינה תימאטית הוא נראה כמו סרט של טים ברטון בעצמו (למרות שמבחינה ויזואלית אין לו שום קשר לעולם של ברטון). למעשה, "פאראנורמן" נראה כמו סרט של טים ברטון בבימויו של להמשיך לקרוא