ניצוד: נקמת ילדה קטנה לא ברא וינטרברג

באחת הסצינות בסרט אבן נזרקת אל חלון ביתו של גיבור הסרט, שוברת את הזכוכית, ופוגעת באיש. בכדי לתאר את הקורה בסצינה, הבמאי בחר לצלם את הגיבור מדבר עם בנו במטבח. בעודם מדברים, הבמאי חותך אל צילום של החלון. הצופה מבין שמשהו הולך לקרות עם החלון. ואחרי כמה שניות אכן קורה. וזאת הבעיה של הסרט: במקום ללכת עם תודעת הדמות, במקום לרגש אותנו, תומס וינטרברג הבמאי מנסה לספר את הסיפור בצורה כמעט אנליטית וקלינית, להימנע ממלודרמטיות. פועל יוצא הוא שהסרט גם נמנע מלרגש אותי.

תומס וינטרברג הבמאי התחיל את הקריירה שלו מאוד גבוה. סרט הגמר שלו כסטודנט זכה בפרס הראשון של פסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב. הפיצ'ר הראשון שלו זכה להצלחה עצומה. אני חייב להודות שאני הייתי בין הבודדים שיצאו די מסויגים מהסרט ההוא, "החגיגה". אמנם כבר שם ניתן היה לראות שמדובר בבמאי עם יכולת הדרכת שחקנים משובחת. אבל ראיתי גם שמדובר בבמאי שוויצר. אחד שרוצה להראות לכל העולם כמה הוא טוב. ברגע מסוים ב"חגיגה" הוא רוצה לגרום לי להאמין שאחת הדמויות בסרט עומדת להתאבד. הוא עורך במקביל התרחשויות בשלושה מקומות שונים, ומגביר את הקצב בצורה מרשימה. ואז הוא מפוצץ את הבלון: אף אחד לא מתאבד. אז בשביל מה היתה כל תצוגת התכלית הזו?

זה תומס וינטרברג. או אולי צריך להיות הגון ולומר: זה היה תומס וינטרברג. הוא התבגר מאז. מאז "החגיגה" בסוף שנות ה-90 הוא עשה לא מעט סרטים, כמה מהם בארה"ב. אף אחד מהם לא זכה להצלחה. בשבילי זאת רק היתה הוכחה שתחושותיי המוקדמות לגבי יכולתו של הבמאי היו נכונות. שהוא לא כזה גדול כמו שכולם אומרים. ועכשיו, אחרי כמה וכמה כשלונות, הוא חזר הביתה, לדנמרק, ועשה סרט חדש שהחזיר אותו לגדולתו. ושוב: פרסים בקאן, ביקורות משבחות. ושוב: אני חושב שמדובר בהגזמה פרועה. אמנם ניתן להבחין בהתבגרות של וינטרברג. הוא מוליך את עלילת הסרט בקצב מדוד ומרשים, והדרכת השחקנים עדיין נשארה החלק הכי טוב בעבודתו (מאדס מיקלסן לקח את פרס המשחק בקאן. בצדק). אבל הוא עדיין מפספס את רוב האפשרויות לחדור לי ללב. גיבור הסרט עובר גיהנום שהולך ומתעצם ככל שהסרט ממשיך, והכל על לא עוול בכפו. אבל האיש שקט. לא מתפרץ. וזה מתסכל. לא הרגשתי כמעט לאורך כל הסרט את השחרור הנחוץ. רק בסוף, בסצינה בכנסייה, זה מגיע. וזה כבר כמעט מאוחר מדי. אז הסרט הזה זורם בנעימים, מעניין, אבל אני נותרתי מסויג. לא מעורב רגשית.

סיפור רגשי. סרט פסטורלי. "ניצוד".

סיפור רגשי. סרט פסטורלי. "ניצוד".

נדמה לי שוינטרברג התעניין יותר בהפניית אצבע מאשימה לחברה הדנית, ולקלות שבה שקר קטן גורם לאנשים למרר חייו של איש חף מפשע, מבלי שהם באמת בודקים לעומק את אמיתות הדברים. במקום לספר את הסיפור, להוליך את מחט הרגשות לשיאים מתוכננים, ולחלץ מתוך מהלכי הסיפור את המסקנה שומר וינטרברג על ריחוק שמנכר אותי מהסרט, שהופך להיות אפילו קצת דידקטי.

הסצינה האחרונה בסרט היא התמוהה מכולן, ואין לי הסבר לגבי הימצאותה בסרט מלבד המחשבה שהיא סמלית בלבד, ולא התרחשה במציאות. עוד סימפטום לכך שוינטרברג הוא לא מהבמאים החביבים עלי: אם סמליות אינה אינהרנטית לסיפור, נובעת ממנו, אז היא סתם דידקטית ומגוחכת. זה לא מתאים לסרט רציני שכזה, מכובד שכזה.

"ניצוד" הוא ממש לא סרט רע. אבל בעיניי, יותר מכל דבר אחר, הוא בעיקר סרט מפוספס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

4 מחשבות על “ניצוד: נקמת ילדה קטנה לא ברא וינטרברג

  1. אני חושבת שזה סרט מעולה. ראיתי אותו במוצ"ש ומאז לא הפסקתי לחשוב עליו. קראתי גם את הביקורת המצוינת של אורי קליין בהארץ. לא בכדי זה סרט מאוד מוערך. הוא מטלטל ועוצמתי בלי מניפולציות רגשיות והדמויות שבו מאוד מורכבות. תפקיד חייו של מאדס מיקלסן. סרט חובה.

  2. מה שכולם בערך אומרים על הסרט.
    מוזר מאוד לשמוע שמאוד חשוב לך להוציא את עצמך צודק בנוגע לבמאי במקום לשפוט כל מקרה (סרט) לגופו. והסצנה שהזכרת נהדרת.

  3. עליי הסרט עבד דווקא בגלל הריחוק הרגשי, ההצגה האנליטית. הנוסחאות ההוליוודיות עם התפרצויות הזעם הדמעות המוסיקה הדרמטית יותר מדי מניפולטיביות כיום – לפעמים זה עובד לפעמים לא. אך ההצגה הקרה של המיקרה לא נותנת לך להזדהות עם הדמות עד הסוף, כפי שכתבת, לא מכניסה אותך פנימה אלא משאירה אותך על פני השטח, בתור צופה, בתור חלק מהסביבה – וזה גם עובד כי לי הייתה הרגשה של בושה – הרגשתי חלק מהחברה אליה כוונה האצבע המאשימה.

  4. הסצינה האחרונה מצוינת – מדגישה את העובדה כי דמותו של מיקלסן לא תהיה בטוחה עוד לעולם, ויש מי שעדיין לא יאמין לו בתוקף וירצה לפגוע בו, לאיים על שגרת חייו לעד. עוד חיץ ביקורת מטלטל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s