לקראת 2013 בקולנוע הישראלי: הבן של אלהים

לפני הכל, הערה קטנה: אם אתם מבקרים פה שלא בפעם הראשונה, אתם ודאי מבחינים בשינוי במראה הבלוג. המחשב שלכם בסדר. זה פשוט אני משחק קצת עם הבלוג של עצמי. מודד חליפה חדשה. נראה לי דווקא לא רע.

ועכשיו ביזנס.

————————————————————————————

ואחרי התותחים הכבדים (ארי פולמן, אבי נשר), סתם תותחים.

ארז תדמור כבר היה שותף ללהיט קופתי אחד משעשע למדי ("סיפור גדול"). הוא גם היה שותף לסרט אחד לא רע בכלל שנקרא "זרים".

גיא נתיב גם היה שותף ל"זרים", וגם ביים סרט אחד רגיש ויפהפה שנקרא "מבול".

שרון מימון היה שותף לבימוי וכתיבת "סיפור גדול" (ובימים אלו מביים סרט חדש משלו. אבל זה לשנה הבאה)

והנה הם שוב חוזרים לשתף פעולה. גיא נתיב וארז תדמור מביימים תסריט שהם כתבו בשיתוף עם שרון מימון. לפרויקט קוראים "הבן של אלהים".

כותב ארז תדמור:

"הבן של אלוהים" הוא סרט מסע, שאליו יוצאים יחד אב ובנו. זהר שטראוס מגלם את הבן, יהודה, מוסיקאי שחזר בתשובה, מכרם חורי מגלם את אביו, ניצול שואה ממוצא יווני המתגורר בישראל. באחד הימים, כאשר נשלח האב ליוון כדי להשתתף שם בטקס ערים תאומות, הוא מחליט לנצל את ההזדמנות כדי לחפש את האיש שהציל את חייו לפני 65 שנה, בזמן מלחמת העולם השנייה. למרבה ההפתעה, בנו מחליט להצטרף אליו למסע. השניים שרויים בסכסוך עמוק זה שנים רבות, אבל בכל זאת, מסכים הבן להצטרף למסעו של אביו במטרה להתפייס עמו. ואולם, עד מהרה המסע המשותף מעמת את האב עם יוון המרוסקת, המצויה על סף קריסה כלכלית ושונה כל כך מהמדינה שנחרתה בזיכרונו, פותח אצל האב ובנו פצעים ישנים ומחייב אותם לעשות את מה שנמנעו ממנו במשך שנים: להתעמת זה עם זה ולנסות לגשר על הפערים שביניהם.

עם הפנים לים, עם הראש לשם. מתוך "הבן של אלהים"עם הפנים לים, עם הראש לשם. מתוך "הבן של אלהים". צילום: ארז תדמור וגיא נתיב

 

(במאמר מוסגר אני חייב לומר שהתמונה הזו מתוך "הבן של אלהים" נוגעת לליבי במיוחד. לא רק בגלל הרפרנס הברור שלה לתולדות הקולנוע, אלא גם כמשהו רגשי מאוד: בן אדם שהגיע לסוף הדרך של חייו)

ארז תדמור לא ציין ש להמשיך לקרוא