אמא ואבא'ז: שלושה. משפחה.

נאמן למסורת שלי לא לכתוב על סדרות עד שאני רואה לפחות 3 פרקים, חיכיתי עד עכשיו בשביל לכתוב כמה מילים על "אמא ואבא'ז".  ובכן: מדובר בסדרה טובת לב המנסה למצוא דרך לקיום משפחה אלטרנטיבית, או אולי בעצם להביא את אותה "משפחה אלטרנטיבית" אל המרכז, אל הקונצנזוס. אין כאן (כמעט) מלחמה מול הממסד על הכרה בתא משפחתי שכולל שלישיה + ילד במקום אמא, אבא וצאצא. הסדרה מתרכזת ברובה בתיאור הדינמיקה התוך משפחתית הזו ממש כאילו זו היתה משפחה קונבנציונלית למדי. הרי לא היינו מרימים גבה, ולמעשה אף אחד לא היה רץ לראות סדרה על משפחה רגילה שהרגע נולד להם ילד. אבל זוהי משפחה (לכאורה) לא רגילה שהרגע נולד להם ילד. אז הנה יש סדרה שרוצה להפוך את המשפחה הלא רגילה הזו לרגילה.

ובסך הכל הסדרה הזו היא אנושית למדי, חמה ואוהבת, כתובה ומבוימת ברגישות, והכל טוב ונעים. אבל יש בעיה: זו משפחה של 3 צלעות (+ תינוק).  שתי צלעות נעימות וסימפטיות, וצלע שלישית אנטיפטית ומעצבנת.

"אמא ואבא'ז" מתארת את קורותיהן של שלוש דמויות: זוג הומואים והאישה שילדה להם ילד. הם מקימים תא משפחתי, והסדרה עוקבת אחרי כל הסידורים הנדרשים במשפחה עם התווספות צלע חדשה, תינוק חדש, יצור עדין וחסר ישע שזקוק לטיפול ולתשומת לב מסביב לשעון. יהודה לוי משחק את הומו 1, והוא מדגים שוב את יכולותיו הדרמטיות המשובחות. מצד אחד הוא כל השטיקים ההומואים הידועים. ומצד שני הוא מכיל אותם אל תוך אדם הגיוני, אמיתי, רגיש, עם כאבים, מאוויים, רצונות, ועם יכולת מסוימת להתנהל תחת לחץ (וכמו כל אדם, לפעמים גם להתפרק תחת הלחץ).  הדיאלוגים שנכתבו לסדרה (ע"י אבנר ברנהיימר, התסריטאי שכתב גם את "יוסי וג'אגר") מכילים לכאורה את הסטריאואטיפים של דיבור הומוסקסואלי, ואכן החברים של דמותו של יהודה לוי ב"אמא ואבא'ז", הסייד-קיקס שלו, הם הכי סטריאואטיפים של הומואים שיש, אבל לשם האפקט הקומי זה נסלח, מה גם שהכל מגיע באמת מטוב לב ומאהבה.

הצלע הנשית, מיה דגן, היא אישה אמיתית הסובל בעיקר מתשישות (פיסית וגם במידה מסוימת נפשית), ומיה דגן מגלמת את הדמות שלה בשקט ובביטחון מרשימים. ב"אמא ואבא'ז" מיה דגן ממשיכה להתפתח כשחקנית דרמטית מצוינת, עם הבנה עמוקה של הנפש של הדמות שלה, ועם יכולת להעניק נפח וחיים לשורות הכתובות על נייר התסריט. היא מתעצבנת כשצריך, ורגועה (או עייפה) כשנדרש. היא מגלמת את כל ההמולה הפנימית המתרחשת בגופה ובנפשה של אישה שזה עתה ילדה את ילדה הראשון. אם חשבתי שהופעתה ב"אבידות ומציאות" של שבי גביזון היתה הבלחה מפתיעה; ואם חשבתי ש"פעם הייתי", שעל הופעתה בו זכתה בפרס אופיר, היה סרט בו הפתיעה בהופעה רגישה ומלאת ניואנסים; ב"אמא ואבא'ז" מוכיחה מיה דגן שהיא כאן להישאר. שההיא שחקנית רצינית ומשובחת, ושכדאי שאני אפסיק לעזאזל להיות מופתע מזה שמיה דגן יודעת לשחק.

יפתח קליין, יהודה לוי, ומיה דגן. או-טו-טו הם יהיו אמא ואבא'ז

אבל הבעיה שלי היא עם ה להמשיך לקרוא