סרט קצר: הקשבה (קנת' בראנה)

לפני יותר מעשרים שנה פרץ לעולם הקולנוע שם חדש: קנת' בראנה. המבקרים נשפכו ממנו. אני ויתרתי עליו. אני פחות מתעניין בעולם שבד"כ מעניין את בראנה – קלאסיקות שייקספיריות. אבל ראיתי שני סרטים שהוא ביים: "רצח מן העבר", סרט עוד מתחילת הדרך (1991), מותחן אפקטיבי ומרתק; ו"משחקי בילוש"(2007), סרט שהיה אמור להיות תרגיל קולנועי צנוע ומחוכם, אבל בראנה ניפח אותו באמצעים קולנועיים פומפוזיים עד שכל הסרט הפך לבלון נפוח ומעצבן. את כל שאר סרטיו של בראנה לא ראיתי. הוא ביים הרבה גרסאות של מחזות שייקספיריים (שאני פחות מתעניין בהם), ובשנים האחרונות הוא נבלע במכונה ההוליוודית הגדולה ("ת'ור", ובשנה הבאה "ג'ק ריאן", הגרסה החדשה של הוליווד לכתבי טום קלנסי, שכנראה מחייה את המלחמה הקרה).

אה, והיה גם את "החברים של פיטר". סרט משעשע וחביב. אבל גם אם קנת' בראנה הוא לא בדיוק הבמאי שיגרום לי לרוץ לקולנוע מיד עם יציאתו של סרט חדש, כשנתקלתי בסרט הקצר הזה שהוא ביים ב-2003 הרגשתי שאני רוצה לשתף עוד אנשים בדבר היפהפה הזה. ב-20 הדקות של "הקשבה" יש מעט מאוד דיאלוגים (שמשום מה מתורגמים ליוונית בגרסה היו-טיובית הזו), וזה חלק מהעניין: אשה מגיעה מהסטרס האורבני אל מקום מפלט שקט ופסטורלי. היא פוגשת גבר שלא מדבר, ורק מתהלך בנוף הטבע היפהפה (שמצולם כאן נפלא ע"י בראנה בתנועות מצלמה מדודות. גם בגרסה האינטרנטית הזו ניתן להבחין ביופי הזה). הקשר שמתהווה בין שניהם הוא לב הסרט. היא מחפשת את השקט שיעזור לה להתגבר על משבר. הוא נסחף אל מערבולת רגשות דווקא מתוך השקט שלו (שבסוף מתברר שנכפה עליו).

"הקשבה" הוא קולנוע קצר ומפואר למדי, גם אם הוא לא עמוק מאוד (בעוד שבוע מגיע אל מסכינו "חיי פאי" של אנג לי. גם הוא קולנוע מפואר מאוד-מאוד, ב-3D, וגם הוא פילוסופיה בגרוש. נדבר עליו כשיצא) . אתנחתא של 20 דקות מהמולת היום. הנה הסרט להמשיך לקרוא