ענן אטלס: בלאגן אטומי

איזה בלאגן.

אני דווקא מסמפט את החשיבה הגרנדיוזית של האח והאחות לבית וושאווסקי. הם באו לפרויקט הזה, "ענן אטלס", עם חשיבה עצומת מימדים. הם מספרים כמה וכמה סיפורים במקביל, בעבר, בהווה, ובעתיד. יש להם אספירציות לשלב רעיונות פילוסופיים בתוך סיפורים סוחפים ומותחים. הם הביאו סופרסטארים הוליוודים, זוכי פרסי אוסקר – טום האנקס והאלי ברי. והם אפילו צירפו במאי שלישי, יבוא מגרמניה, טום טיקוור (RUN לולה RUN), גם הוא אמון על קולנוע אנרגטי עם רעיונות פילוסופיים. אך התוצאה – אוי ואבוי. לא סבלתי במהלך הצפייה, אבל "ענן אטלס" הוא בליל חסר טעם של סיפורים לא באמת מעניינים של דמוית לא ממש מפותחות שתועות בסיפורים ממש לא מרתקים.

העתיד הקוריאני. "ענן אטלס". יפה אבל לא מעניין.

העתיד הקוריאני. "ענן אטלס". יפה אבל לא מעניין.

אני חושב שבכל זאת הבנתי משהו מכל המסה המבולבלת הזו. אני חושב ש"ענן אטלס" מדבר על החיים כמלחמה מתמשכת בין כוחות שולטים, חזקים, וערמומיים, לבין הנשלטים החלשים והעניים. אני חושב ש"ענן אטלס" מוצא את התשובה, את הגאולה של החלשים, באמנות. אני חושב ש"ענן אטלס" מקדש את יצירת האמנות על כל סוגיה (כתיבה, מוסיקה, קולנוע) כדרך להעביר מסרים מהפכניים. וגם אם הכוחות השולטים יגנזו את היצירה הזו, שאולי תיראה להם מאיימת, מספיק מתי מעט שיחשפו ליצירה בכדי שהרעיונות המהפכניים ימצאו אוזן קשבת, קרקע נוחה בה יוכלו לנבוט ולהבשיל, להוליד את הדור הבא של המהפכנים. להמשיך את המלחמה, את התקווה לשינוי יחסי הכוחות.

רעיון יפה. אבל הביצוע. אוי, הביצוע. כמה וכמה סיפורים שערוכים דווקא באפקטיביות, אבל נדמה לי שכל סיפור בפני עצמו הוא קטן מדי. קומפקטי מדי. הדמויות לא מפותחות מספיק, לא מפתות מספיק בכדי שאתעניין בגורלן. בנוסף, בהחלטה משונה, כל שחקן משחק כמה וכמה תפקידים. כל שחקן מופיע בכמה וכמה רבדים, בסיפורים שונים, בזמנים שונים. בעיניי זו החלטה שגויה. זה כאילו שיוצרי הפרויקט אמרו שהם לא יכולים להשיג יותר שחקנים, אז הם ילבישו את השחקנים שיש להם בבגדים אחרים, יאפרו אותם אחרת (עדיף באיפור אינדיאני מגוחך וזול), יסדרו להם את השיער אחרת – והנה,  יש לנו דמות אחרת. הדבר מגיע לשיא של גיחוך כאשר ברור לעין שאת תפקיד האחות המרשעת מגלם גבר (הוגו וויבינג, חביבם של הוואשוואסקיז'. ההוא שרדף אחרי קיאנו ריבס ב"מאטריקס"). בסרט שמראש מגדיר את עצמו כמסה פילוסופית עצומת מימדים, ההחלטה הזו נדמית לי כמשהו עני, מחתרתי כמעט.

אני מודה שאני לא ממסמפטי ה"מאטריקס", אבל אחרי שראיתי את סרטם החדש של הבמאים שעשו את הסרט ההוא ניתן לזהות מוטיבים שהיו גם בסרט ההוא. כמו למשל רעיונות פילוסופיים שעומדים מאחורי מעשיות עתידניות. או נבואות ואורקלים. זה נחמד לעקוב אחרי במאים ולנסות להבין מה החומר שמעניין אותם. ולא הכל באמת רע ב"ענן אטלס". האמת שרוב הסרט (המאוד ארוך הזה) ישבתי בציפיה לראות מתי כבר יגע רגע ה"וואו". הרגע שבו אני אשכח שאני נמצא באולם קולנוע. הרגע שבו אני אשב על קצה הכסא, חרד לגורל הדמויות שעל המסך. והרגע הזה לא הגיע. וזה לא שלא היו סצינות קרב גרנדיוזיות, או מראות עתידניים מרהיבים. אבל זה היה הרף עין. פוף, נעלם. צריך גם לבדוק מה קורה ל(אותם) שחקנים גם בזמנים אחרים, בסיפורים אחרים. וכל ההו-הא הזה לא באמת סוחף. סתם משהו שנדמה לי כמו משהו יומרני מאוד, שאמנם יש לו כיסוי טכני, אבל אין לו כיסוי תסריטאי, ולכן הצפייה בו בסרט לא באמת מזיזה לי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “ענן אטלס: בלאגן אטומי

  1. תפסת מרובה, לא תפסת.

    מתברר ש"ענן אטלס" מצליח לקטב את האוכלוסיה באופן די שווה – חלק חושבים שהוא לא מענין, לא סוחף, ומבולגן, והחלק השני מתרגשים ממנו ומוצאים שהוא יצירת מופת מרגשת וחשובה שמקדימה את זמנה.

    אני משתייך לחלק השני כמובן. מצער לשמוע שלא לקחת מהחוויה משהו בעל ערך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s