שומרי הסף: שיעור בהסטוריה

אולי אני כבר זקן מדי. הייתי כאן גם בשנות ה-80. אני זוכר במעומעם משהו על קו 300 (אבל אני ראיתי כמה וכמה סדרות וסרטים דוקומנטריים על הנושא). אני זוכר לא במעומעם את התפרצות האינתיפאדה הראשונה. ו-13 שנים לאחר מכן את האינתיפאדה השניה. אני זוכר את המועקה הגדולה שבאה בעקבות שרשרת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90. ואח"כ גם בתחילת שנות ה-2000. וכמובן אני זוכר את המועקה הגדולה מכולן: ב-4 בנובמבר 1995.

על כולם עובר הסרט הזה. והוא לא חידש לי דבר.

"שומרי הסף" הוא רצף של ראיונות עם 6 אנשים שעמדו בראש שירות הבטחון הכללי מאז שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-2000. דרך עיניהם נפרסת ההיסטוריה של מדינת ישראל. אם יש חידוש בסרט הוא התעוזה שלהם לומר, מתוקף נסיונם, שהיה אפשר להשיג שלום, אבל הוא נמנע בגלל שיקולים פוליטיים (של שני הצדדים). אבל המסקנה הסופית (שגם היא היתה צפויה) היא שאנחנו פותרים הרבה בעיות בתושיה, אבל אנחנו אף פעם לא מצליחים לפתור את הבעייה הגדולה מכולן. המילה שעמי איילון משתמש בה כאן היא "טרגדיה". וזו הבעיה העיקרית שלי עם "שומרי הסף": "טרגדיה" היא מילה הנושאת עימה מטען רגשי עצום. אבל הסרט עצמו נטול רגש כמעט לחלוטין. "שומרי הסף" הוא תעודה חדה, מקיפה, ומעניינת מאוד, שהולכת לראש ולא ללב. ומכיוון שחלק גדול מההסטוריה הקרובה שלנו כבר צרוב אצלי בנשמה, יצאתי משתומם מההתלהבת הגדולה שהסרט הזה זוכה לה.

אחד משישה. יעקב פרי ב"שומרי הסף".

אחד משישה. יעקב פרי ב"שומרי הסף".

אולי הסרט הזה מיועד לצרכי יצוא בלבד. אולי הסרט הזה מיועד להציג את הסיפור של מדינת ישראל לאלו שלא מכירים אותו. לאלו שלא גדלו כאן. או לאלו שהם קצת יותר צעירים ממני, ולא היו כאן כשכל זה קרה. "שומרי הסף" הוא שיעור הסטוריה יעיל למדי, מוגש מפי קולות סמכותיים שיודעים על מה הם מדברים, אבל הוא נעדר את אותם אפקטים רגשיים שאני חוויתי כשכל זה קרה. את התקווה שהסכם אוסלו הביא עימו. את היאוש הגדול כשכל הפיגועים הרגו ופצעו. ואת האבל הגדול כשרבין נרצח ע"י מישהו שבא מתוכנו. וכשהכל מתנקז למסקנה שבבסיס שלה משהו רגשי (הטרגדיה של מדינת ישראל) אני מרגיש שיש כאן החמצה גדולה. לטעמי שיעור הסטורי (או פילוסופי בסרטים מסוימים) עובד טוב יותר, נצרב בנשמה טוב יותר, כשהוא עובר דרך הלב. "שומרי הסף" הולך לראש, וזוהי הסיבה העיקרית שהרגשתי שהוא מפספס.

עם זאת, רציתי לציין שבין הראיונות וצילומי הארכיון המלווים אותם יש גם שחזורים של חלק מהמקרים. והשחזורים האלו מרשימים במיוחד. במיוחד אמור הדבר לגבי סיפור קו 300. באפקט כמו מטריקסי דרור מורה לקח כאן דמויות בפְריז והוא מזיז את המצלמה קדימה ואחורה במרחב כדי לספר את הסיפור. קולנועית "שומרי הסף" הוא סרט מרשים מאוד. חבל שהרגשתי שהוא לא מספק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s