מנועים קדושים: אני מוכן לקלוז-אפ שלי, מר קאראקס

יש סרטים שרואים בלי לדעת הרבה עליהם, ואח"כ נכנסים לפורומים, בלוגים, או אתרים אחרים באינטרנט ומתווכחים עליהם. אבל יש גם סרטים שצריך לבוא אליהם עם ידע מוקדם. אני חושב ש"מנועים קדושים" הוא כזה. אני חושב שכדאי לכם לקרוא על הסרט לפני שאתם רואים אותו. "מנועים קדושים" היא יצירה כל כך חריגה, כל כך מופרעת ולא קונבנציונלית, עד שאני חושש שאם תיכנסו להקרנה טאבולה ראסה, מבלי לדעת עליו דבר, לא תוכלו לעכל אותו, ותפספסו יצירה כבירה. כדאי לדעתי לקרוא קצת פרשנויות, לקבל קריאת כיוון מהמבקרים השונים, ואז להחליט.

וואו, איזה טירוף. "מנועים קדושים" של ליאו קאראקס הצרפתי הוא התקפה פרועה ומשולחת רסן על כל סוגי הקולנוע הקיימים. על כל הסרטים המיינסטרימים האלו שמטמטמים את השכל של הקהל הרחב, עד שהם הופכים לעיסה אחידה של אנשים חסרי צוואר הבוהים בתמונות זזות ולא מסוגלים לזוז או לחשוב בצורה אינדיבידואלית (כפי שהסצינה הראשונה בסרט מדגימה).

אנשים חסרי צוואר, זומבים שצופים בקולנוע. ההתחלה של "מנועים קדושים"

אנשים חסרי צוואר, זומבים שצופים בקולנוע. ההתחלה של "מנועים קדושים"

"מנועים קדושים" הוא סרט כמעט נטול עלילה. במרכזו גבר אחד, כנראה שחקן קולנוע, שמנויד בלימוזינה מ"פגישה" ל"פגישה". כל "פגישה" כזו היא בעצם סצינה אחת בסרט אחר בז'אנר אחר. בכל סצינה כזו השחקן מגלם תפקיד שונה לחלוטין. את התלבושות והאיפור הנדרש הוא עוטה על עצמו בעת שהנהגת האדיבה מסיעה אותו מ"פגישה" ל"פגישה". וכל "פגישה" כזו, כל סרט כזה, הוא בעם פרודיה פרועה וארסית מאוד על הקולנוע המקובל היום. אם זה מדע בדיוני (סצינת המושן קפצ'ר המדהימה), אם זה הקולנוע הסוגד ליופי (סצינת "חרא" עם אווה מנדס. שיא של טירוף בלתי נתפס) או אם זה מחזמר (סצינה יפהפיה עם קיילי מינוג). ליאו קאראקס יורה כאן בכולם. בקולנוע ההוליוודי המטמטם, ובקולנוע האירופי המטומטם, זה שקיבל על עצמו את המרות האמריקאית, ורק מנסה לשכפל איכות הוליוודית אבל עושה את זה בצורה חיוורת (סצינה בה 'השחקן' מגלם אבא שמחזיר את ביתו ממסיבה, שבה, אגב, נוגן שיר של קיילי מינוג).

קאראקס לועג גם להמשיך לקרוא