מנועים קדושים: אני מוכן לקלוז-אפ שלי, מר קאראקס

יש סרטים שרואים בלי לדעת הרבה עליהם, ואח"כ נכנסים לפורומים, בלוגים, או אתרים אחרים באינטרנט ומתווכחים עליהם. אבל יש גם סרטים שצריך לבוא אליהם עם ידע מוקדם. אני חושב ש"מנועים קדושים" הוא כזה. אני חושב שכדאי לכם לקרוא על הסרט לפני שאתם רואים אותו. "מנועים קדושים" היא יצירה כל כך חריגה, כל כך מופרעת ולא קונבנציונלית, עד שאני חושש שאם תיכנסו להקרנה טאבולה ראסה, מבלי לדעת עליו דבר, לא תוכלו לעכל אותו, ותפספסו יצירה כבירה. כדאי לדעתי לקרוא קצת פרשנויות, לקבל קריאת כיוון מהמבקרים השונים, ואז להחליט.

וואו, איזה טירוף. "מנועים קדושים" של ליאו קאראקס הצרפתי הוא התקפה פרועה ומשולחת רסן על כל סוגי הקולנוע הקיימים. על כל הסרטים המיינסטרימים האלו שמטמטמים את השכל של הקהל הרחב, עד שהם הופכים לעיסה אחידה של אנשים חסרי צוואר הבוהים בתמונות זזות ולא מסוגלים לזוז או לחשוב בצורה אינדיבידואלית (כפי שהסצינה הראשונה בסרט מדגימה).

אנשים חסרי צוואר, זומבים שצופים בקולנוע. ההתחלה של "מנועים קדושים"

אנשים חסרי צוואר, זומבים שצופים בקולנוע. ההתחלה של "מנועים קדושים"

"מנועים קדושים" הוא סרט כמעט נטול עלילה. במרכזו גבר אחד, כנראה שחקן קולנוע, שמנויד בלימוזינה מ"פגישה" ל"פגישה". כל "פגישה" כזו היא בעצם סצינה אחת בסרט אחר בז'אנר אחר. בכל סצינה כזו השחקן מגלם תפקיד שונה לחלוטין. את התלבושות והאיפור הנדרש הוא עוטה על עצמו בעת שהנהגת האדיבה מסיעה אותו מ"פגישה" ל"פגישה". וכל "פגישה" כזו, כל סרט כזה, הוא בעם פרודיה פרועה וארסית מאוד על הקולנוע המקובל היום. אם זה מדע בדיוני (סצינת המושן קפצ'ר המדהימה), אם זה הקולנוע הסוגד ליופי (סצינת "חרא" עם אווה מנדס. שיא של טירוף בלתי נתפס) או אם זה מחזמר (סצינה יפהפיה עם קיילי מינוג). ליאו קאראקס יורה כאן בכולם. בקולנוע ההוליוודי המטמטם, ובקולנוע האירופי המטומטם, זה שקיבל על עצמו את המרות האמריקאית, ורק מנסה לשכפל איכות הוליוודית אבל עושה את זה בצורה חיוורת (סצינה בה 'השחקן' מגלם אבא שמחזיר את ביתו ממסיבה, שבה, אגב, נוגן שיר של קיילי מינוג).

קאראקס לועג גם לעצמו: לפני כמה שנים לקח ליאו קאראקס חלק בפרויקט שנקרא "טוקיו!". היה זה סרט אפיזודות בדומה ל"סיפורי ניו-יורק" או "סיפורי תל אביב". גם ל"טוקיו!" תרמו את חלקם שלושה במאים מובילים: מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"), בונג-ג'ון הו הקוריאני ("אמא", "המארח"), וליאו קאראקס. הסרטון שקאראקס תרם לאותו טריפטיך היה "חרא" (אותו העליתי כאן לבלוג לפני שבוע. הנה הוא, למי שלא ראה), ובמרכזו היתה דמות שעלתה מהביבים, מטונפת ומגעילה, מדברת ג'יבריש, וזורעת הרס ובהלה ברחובות. בהמשך אותו סרטון נתפסת הדמות הזו ומובאת למשפט. בסוף אותו סרטון הבטיחה הדמות שהיא עוד תשוב לסרט המשך. והנה מחזיר קאראקס את הדמות הזו, את "חרא" לסרט ההמשך, ממש כפי שהבטיח. ממש כפי שהוליווד עובדת – משכפלת המשך אחרי המשך של אותו דבר במקום ליצור משהו מקורי.

קאראקס מחפש איזשהו אידאל של קולנוע מהקישקעס. קולנוע חייתי (יש ל"מנועים קדושים" פטיש משונה לכלבים ולחיות בכלל). קולנוע שמדבר על האנשים הפשוטים שחיים בצד הדרך (כפי שרומזת סצינת הקבצנית בהתחלה) ולא קולנוע של "סטאר-וורז" או של יצירות קלאסיות מעופשות (כמו סצינת הגסיסה עם הבחורה הצעירה, שנראית כמו פרודיה על עיבודי צ'כוב או שייקספיר). "מנועים קדושים" הוא סרט שבועט בחדווה בכל אספקט מקובל של קולנוע, והוא עושה זאת בהומור מצחיק ואפקטיבי מאוד, בארסיות, ובלגלוג בולט. השימוש של קאראקס במוסיקה כאילו דרמטית מוסיף אפקט מרשים מאוד, כמו גם הצילום הנקי והצבעוני.

אפילו על ההפסקות בבתי הקולנוע מלגלג קאראקס ב"מנועים קדושים". ככה נראית ההפסקה בסרט.

אפילו על ההפסקות בבתי הקולנוע מלגלג קאראקס ב"מנועים קדושים". ככה נראית ההפסקה בסרט.

אבל בעיקר – דניס לאבאן בתפקיד הראשי, של הגבר מחליף הזהויות (המכונה בסרט "מסייה אוסקר". אין שם מתאים מזה לדמות בסרט שמגחך על הוליווד)  מגיש פה תצוגת משחק מדהימה וחסרת פחד. הוא נעלם לחלוטין לתוך כל דמות, זיקית מדהימה של זהויות, ובכל דמות הוא מבצע את תפקידו במושלמות.

אני מודה שאני לא מכיר את עבודותיו הקודמות (והנחשבות מאוד) של ליאו קאראקס. אני קראתי מספיק בשביל להבין שקאראקס נחשב לדמות אקסנטרית וייחודית בנוף הקולנוע העולמי (ביותר מ-25 שנות קריירה הוא עשה מעט מאוד סרטים), ו"מנועים קדושים" יכול אולי להיתפס גם כסרט מתנשא. כסרט שבו קאראקס אומר: תסתכלו על עצמכם, כל יוצרי הקולנוע של העולם. תסתכלו על החרא שאתם יוצרים. ואני (קאראקס) יודע את האמת טוב יותר מכולם. ואולי באמת יש ב"מנועים קדושים" משהו קצת מתנשא. אבל ליהירות הזו יש כיסוי. יש ב"מנועים קדושים" כל כך הרבה כשרון, כל הרבה תעוזה, וכל כך הרבה שלמות בביצוע, שאני כבר לא יכול לחכות לצפייה נוספת בטירוף הנפלא הזה של "מנועים קדושים".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “מנועים קדושים: אני מוכן לקלוז-אפ שלי, מר קאראקס

  1. תודה רבה על הביקורת!
    עשיתי בעצתך או יותר נכון לא עמדתי בפיתוי וקראתי את הביקורת למרות שלא ראיתי עדיין את הסרט:)
    יש לך מושג האם הסרט יהיה נגיש לקהל הרחב או שימשיכו להקרין אותו רק ב3 מקומות מכל הארץ?
    =======================
    איתן לשירי: אני לא יודע. אני מניח שזה תלוי בנתוני מכירת הכרטיסים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s