לינקולן: ובכל זאת נוע תנוע

היו רגעים בסרט (הארוך) הזה שכבר כמעט הרמתי ידיים. למשל: סצינה בה לינקולן לוקח את בנו (ג'וזף גורדון לוויט. תפקיד קטן ומצוין) עימו העירה. לינקולן עצמו נכנס לתוך בית-חולים, לביקור פצועים, והבן נשאר בחוץ. הוא מתחיל לעקוב אחרי עגלה המובילה אברי גוף מדממים. לינקולן יוצא והא ובנו מתעמתים בעניין גיוס לצבא: הבן מתעקש להתגייס, הוא מרגיש שזו חובתו כאדם. לינקולן מתנגד. הוא לא רוצה לאבד את בנו. הויכוח הזה נתמך בהצגות משחק מצוינות של שני השחקנים. יש בו, לרגע, קלוז אפ מצמית לב של ג'וזף גורדון לוויט. אבל רק לשנייה. מיד בורח ספילברג מהרגש. כאילו כדי לא לרגש, כאילו כדי לא ללחוץ – דווקא במקום שבו הדמעות היו צריכות להגיע, ספילברג הולך נגד הסרט של עצמו.

ג'וזף גורדון לוויט בתפקיד בנו של לינקולן

ג'וזף גורדון לוויט בתפקיד בנו של לינקולן

הסצינה העוקבת היא סצינת ויכוח בין לינקולן לבין אשתו על אותו נושא. אף אחד מהם לא רוצה לאפשר לבן להתגייס, אבל לינקולן עצמו מבחין בנחישות של הבן ומוכן לוותר, והאם עדיין לא. גם כאן זו סצינה עמוסת רגש, אבל כאן ספילברג חותך בעריכה מהירה בין כמה וכמה זויות צילום, קרובות ורחוקות, ולא מאפשר לי להיות ברגע הזה. לא מאפשר לי לחוות אותו כרגע קורע לב של שני הורים שבעצם מאבדים בן (גם אם לא באופן פיסי,עדיין).

בכל החלק הראשון של הסרט ספילברג כאילו להמשיך לקרוא