סרט 43: לא מצחיק

אז חשבתי שזה יהיה מצחיק. זה לא.

אז חשבתי שמעורבותם של שחקנים רציניים מקליבר עולמי יזריק קצת איכות ומקוריות לז'אנר המעופש הזה של קומדיות אינפנטיליות. אז חשבתי.

אני הרי לא רואה בכלל את כל קומדיות ההפרשות האמריקיאות האלו (מ"משתגעים על מרי" דרך "אמריקן פאי" למינהו, ועד "הכל יחסים" של ג'אד אפאטו שעולה בקרוב, לא ראיתי אף אחת). זה לא מצחיק אותי. זה אפילו מגעיל אותי. אבל חשבתי שנוכחותם של שחקנים אחרים מהקאסט הבד"כ קבוע של הקומדיות האלו ירענן את הז'אנר המאוס הזה. טעיתי.

והאמת שזה לא אשמתם. קייט ווינסלט מעולה בסצינה שלה. גם יו ג'קמן. וגם נעמי ווטס (מועמדת לאוסקר, מיינד יו) וליב שרייבר (נשואים בסרט וגם בחיים). וגם ריצ'ארד גיר לא רע בכלל (והוא שחקן שאני לא מסמפט בד"כ). כולם שחקנים שמוכרים מעבודותיהם הרציניות יותר, שבאו לכאן לרגע של שחרור ושעשוע, ותורמים ממיטב כשרונם.

אבל

קייט ווינסלט ב"סרט 43". היא טובה. הסרט לא.

קייט ווינסלט ב"סרט 43". היא טובה. הסרט לא.

יוצרי הסרט הם כנראה לא אמני הקומדיה. "סרט 43" הוא בעצם אוסף של מערכונים קצרים, אבל לא קצרים מספיק. לכל מערכון יש פואנטה, גג אחד מצחיק, אבל כל מערכון סוחט את אותו גג הרבה מעבר למה שיש בו. כל מערכון ב"סרט 43" היה צריך להיות קצר לפחות בחצי. ליו ג'קמן יש גרון מוזר. מצחיק. אבל נמשך הרבה יותר מדי זמן. ריצ'רד גיר מנהל חברה שמייצרת מכשיר בדמות אישה עירומה. הצרה היא שמאוורר הקירור נמצא דווקא באיזור איבר המין, וגברים מכניסים לשם את היד (או אבר אחר) – והוא נקצץ. רעיון משעשע שמבוצע בחן. עד שמהר מאוד הוא נמאס. אבל יוצרי הסרט מושכים את הרעיון כמו מסטיק הרבה מעבר לדרוש. ומסטיק, כשהוא נשאר בפה אחרי שהעסיס נסחט ממנו – הוא סתם גומי לעיסה חסר טעם.

במקום לחתוך ולעבור הלאה כל בדיחה נדפקת כאן למוות. ואז מגיע גם אלמנט ההקאה. אמנם זה היה ברור מהתחלה שהסרט הזה הולך להיות גס, ולהינות מזה. אבל ברגע שזה מפסיק להצחיק (שזה בערך ברגע שאנחנו אומרים: "הבנתי את הבדיחה, מה הלאה", אבל הם עדיין מספרים את אותה בדיחה) – זה הרגע שבו אנחנו נשארים עם הגועל, ההפרשות, וסתם הטעם הרע. וזה סתם סרט מגעיל.

אני לא מחפש הגיון בסרטים כאלו. סיפור המסגרת שנתפר כדי לחבר את כל המערכונים האלו ליחידה אחת הוא סיפור מטולא שעומד על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, אבל לא איתו יש בעיה. זה רק שכל בדיחה כאן נחבטת כאן למוות, ואם הן היו יותר טובות, יותר קצרות (הרבה יותר קצרות), ועם כושר המצאה ניכר יותר (נדמה שכל בדיחה, ברגע שהבנת את הפואנטה, מתה. במקום להמשיך ולהמציא אותה, חוזרים היוצרים שוב ושוב אל אתה נקודה) – אולי אז זה היה סרט טוב יותר. כמו שזה, "סרט 43" הוא חווייה מיותרת, ובעיקר – לא מצחיקה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s