היצ'קוק: פסיכו-טכני

לפני יותר משנה שמעתי על הפרויקט הזה. זה היה נדמה כאילו זה הסרט שיסחוף את מצביעי האוסקר של 2014. אנת'וני הופקינס בתפקיד היצ'קוק, והלן מירן בתפקיד אשתו: מה יכול להיות יותר מפתה משני שחקנים משובחים, זוכי אוסקר, בתפקיד אחד האייקונים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע ואשתו. בשנה שעברה מצאתי ביו-טיוב תיעוד של פגישה שאנת'וני הופקינס קיים עם תלמידי קולג' בקליפורניה בהפסקה שלקח מצילומי הסרט (הנה הפוסט). הכל היה מוכן לסרט מצוין. אבל משהו השתבש. משהו באסטרטגיית ההפצה שלו (בעולם, לא בישראל) הדליק נורות אדומות. "היצ'קוק" נמסר לבימוי לבמאי טירון, סשה ג'רבסי. זהו במאי שהיה ידוע על עבודתו בסרט דוקומנטרי אחד שזכה להרבה תשומת לב ("אנוויל!, סיפורה של אנוויל", לא ראיתי). נדמה שג'רבסי עשה בדיוק את מה שהוא היה יכול לעשות: להיות טכנאי מוכשר, ותו לא. להיות הילד-טוב-הוליווד, ולעשות בדיוק את מה שאומרים לו. כלומר סרט שעשוי טוב, אבל חסר טעם או ריח. ויותר מזה, נדמה שפוקס סרצ'לייט, מפיצי הסרט, התחילו להיכנס לפאניקה כשהבינו את טיב המוצר שבידיהם. הם התחילו לדחוף אותו לכל מיני הקרנות 'הפתעה' בכל מיני פסטיבלים דרג ב', והתגובות הפושרות אכן התחילו להגיע. הן ניהלו קמפיין בהול לאוסקר כבר השנה, במקום לחכות ולבנות  באז לשנה הבאה, ובסופו של דבר השיגו רק מועמדות אחת, על איפור (הלא ממש מוצלח, לטעמי).

אז עם כל הבאז הדי שלילי הזה, "היצ'קוק" מגיע עכשיו לישראל. ואני חייב לומר שזהו אמנם סרט די בינוני, אבל עדיין יש בו שניים-שלושה רגעים יפים.

ראשית, צריך לומר: הלן מירן ואנת'וני הופקינס עושים עבודה מכובדת. לא פחות, אבל גם לא יותר. הופקינס, בעיקר, בתפקיד היצ'קוק, מסתמך בעיקר על ג'סטות חיצוניות (הבעות פנים, הליכה מאוד ספיציפית הנגרמת מעצם היותו שמן מאוד, חיתוך דיבור בריטי מתנשא) ופחות על מניעים פנימיים. למעשה, הסצינה שהכי אהבתי בסרט היתה דווקא סצינה אחת קטנה שבה הופקינס-היצ'קוק נוטש לשניה את טון דיבורו הרגיל, ועובר לטון שקט ופנימי, כאילו מדבר לעצמו, וזאת כדי להסביר לאשתו מהי הסיבה שהוא רוצה לעשות דווקא את הסרט הזה ("פסיכו").

שנית, וחשוב מכך, נדמה לי ש להמשיך לקרוא