דיוקנה של מארי: מכובד. וזהו.

זה החורף הקשה ביותר שאני עובר בריאותית זה שנים. כבר הצטננתי 4 פעמים השנה. אבל בשבוע שעבר זה היה השיא. אני כבר מרגיש קצת יותר טוב, אבל הגרון עדיין כואב. ואני עדיין משתעל מדי פעם. אבל די, כמה אפשר. יש סרטים שצריך לראות. יש עבודה שצריך לעבוד. ויש חיים שצריך לחיות. אז סחבתי את עצמי היום לקולנוע "לב", שם עלה בסוף השבוע האחרון סרט עלום שם מדנמרק.

——————————————–

זה קצת חשוד בעיניי כשברשימת ההפצה מופיע פתאום, ללא התראה מוקדמת, סרט שלא שמעתי עליו קודם. אני בכל זאת מכיר קצת את עולם הקולנוע. מכיר לפחות את השמות של הסרטים שמסתובבים בפסטיבלים השונים (החשובים בהם, לפחות). על "דיוקנה של מארי" לא שמעתי עד לפני 3 שבועות, אז הופיע פתאום באתר של "לב". ובכל זאת הלכתי לראות את הסרט הזה. אני, הרי, בכל זאת, אוהב דרמות תלבושות. כאלו שמתרחשות בסוף המאה ה-19-תחילת ה-20. העמדת הפנים המחויבת ממוסכמות החברה הנוקשות בזמן ההוא מחייבת הדחקה של רגשות גועשים, מה שרק מחזק את הדרמות. ככל שתדחיק ותבקבק את רגשות האהבה (האסורים, בד"כ) הם רק יתחזקו, וכשהם יפרצו (והם תמיד יפרצו) הם יהיו עצומים יותר.

ו"דיוקנה של מארי" הוא סיפור כזה. על משולש רומנטי. היא אוהבת את בעלה. אבל הוא, שלא באשמתו, מתאכזר אליה. שלא באשמתו, מכיוון שהוא לוקה בנפשו. ברגעיו הצלולים הוא איש נעים הליכות, ואמן דגול ומוערך. ברגעיו העכורים הוא מעליב את כל הסובב אותו, ובעיקר את אוהביו. הוא רואה רק את עצמו. ובתווך – אשתו. האישה שמקריבה את אושרה בכדי לתמוך בבעלה. אבל כשקרן אור חדשה מאירה את חיייה בדמות גבר חלקלק ונעים עליה לבחור אם לדבוק בבעלה המשוגע או לצאת נגד כל מוסכמה חברתית וחוקית וללכת לחיות עם אהובה החדש. וש לזה גם מחיר – היא לא יכולה לקחת את ביתה הקטנה והאהובה איתה.

זהו סיפור עז יצרים. ובילה אוגוסט, הבמאי, מצד אחד, עושה עבודה מכובדת. הוא מקפיד על כל הצד העיצובי, ואכן כל התלבושות, כצפוי, מרהיבות, עיצובי השיער מרשימים, והעיצוב האמנותי מפואר, כנדרש. אבל מצד שני אוגוסט גם בחר בשפה קולנועית מאופקת, שאני אמנם מעריך, אבל באותה נשימה אוגוסט לא מעז ולו פעם אחת ללחוץ על דוושת הדמעות, כאילו התפרצות רגשות היא פשע אמנותי. למעשה, בכל פעם שמגיע רגע רגשי שכזה, בילה אוגוסט נותן טעימה של כ-2-3 שניות, ומיד ממשיך הלאה (וזה בולט בעיקר בסצינות הסקס, שבעצם לא קיים בסרט). וכך יוצא שהסרט כולו הוא קר ומרוחק למדי.

מארי קרויר. יפה אבל עקר.

מארי קרויר. יפה אבל עקר.

השחקנים, כולם, שומרים על איפוק ונזהרים לא לצעוק או לבכות יותר מדי. זה מרשים ו(כמעט) מרגש. אבל גם הבמאי נזהר. המצלמה של אוגוסט כמעט ולא זזה. זה די מדהים לגלות בימוי כמעט מת, ללא דופק. במקום להזיז את המצלמה, לבטא את הרגשות בצילום, קובע אוגוסט העמדות מצלמה שונות, ורק משחק בעריכה עם זויות הצילום (מקלוז-אפים לצילומים רחוקים יותר). במקום להישאר עם הסצינות, עם הרגע הדרמטי בטייק ארוך ומתמשך בתנועה, אוגוסט חותך את הרגעים, לא מאפשר לי להתרגש, וכל שוט שהוא מציג הוא סטטי. מספיק שהשחקנים מאופקים. הבימוי עצמו מאובן מדי.

אני מעריך את הנסיון של אוגוסט לא להפוך את הסרט שלו לאופרת סבון משתפכת, ואת הטעם הטוב שלו בבחירת המוסיקה (בד"כ, בסרט הזה רגעים רגשיים מאוד מאופיינים בנגיעות פסנתר קלילות, כמעט בלתי מורגשות). אבל כשהכל מצטרף ליחידה אחת – המשחק המאופק, המוסיקה המינורית, והסטטיות הצילומית – הסרט עצמו סובל מאימפוטנציה רגשית. הכל בסדר כזה, מכובד כזה, אבל אני מסתכל על המסך, מבין את הסיפור, ורוצה לבכות, להיסחף עם הסיפור. ובילה אוגוסט הבמאי לא נותן לי.

מה גם שאני לא הרגשתי ש"דיוקנה של מארי" מביא איתו איזושהי תובנה לתוך סיפור המשולש הרומנטי הזה. אני חושב שמדובר באינדיבידואליות כתנאי לאושר שמחיר בצידה, אבל מכיוון שהסרט כמעט ולא מציג את העולם החיצון למשפחה הזו (שלא כמו, נאמר, ב"לשבור את הגלים" של במאי דני אחר, לארס פון טרייר), ההתנגשות של מארי, גיבורת הסיפור, במוסכמות של אותה חברה, הקונפליקט שלה, הרבה פחות עוצמתי.

זה לא סרט רע, "דיוקנה של מארי", ויש בו, למרות הכל, רגעים יפים. אבל זה סרט שהיה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי. הרבה יותר מרגש. ודרך הרגש, גם עם הרבה יותר תוקף לבי האמירה שלו. אבל כמו שהוא, הוא מכובד למדי. וזהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “דיוקנה של מארי: מכובד. וזהו.

  1. את 'ויקטוריה הצעירה' ראית ?
    ================
    איתן למיס פרדוקס: הממ…"ויקטוריה הצעירה"… זה היה סרט בסגנון שאני אמור לאהוב, עם שחקנית שאני אמור לאהוב (אמילי בלאנט, "האחות של אחותך"), אבל לא הלכתי לראות את הסרט הזה בגלל שראיתי סרט קודם של אותו במאי שמאוד איכזב אותי (הבמאי קנדי, והסרט הקודם שלו היה ק.ר.י.י.ז.י.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s