לרדת מהעץ: סרט מחאה חברתית

איזה סרט מדכא זה, "לרדת מהעץ". כלומר: זה אחלה סרט. מגניב, מרגש, מצחיק. לגמרי. אבל בסוף, איך בסוף אני יוצא עם ההרגשה שאני אינפנטילי.

אז מה קרה פה בקיץ 2011? מה זה היה בדיוק? התפרצות עצומה של רגשות שסחפה כחצי מיליון איש. ואז מה? כלום. הכל חזר לקדמותו. העשירים התעשרו יותר. העניים נשארו עניים. והדפוקים המשיכו להרגיש דפוקים. וכשהגיעו הבחירות, מי נבחר? אותו אחד. והכוכב הגדול של הבחירות הוא גרסה משופרת של אותו אחד. "נתניהו 2". אז מה זה היה אז, בקיץ ההוא?

"לרדת מהעץ" הוא סרט מחאה חברתית. הוא סרט סוחף ומרגש. אבל בסוף הוא אומר גם: יאללה, תתבגרו כבר. זה המצב, אי אפשר לשנות אותו. תקבלו את זה.

יש כאן סיפור אהבה גדולה מהחיים. כמו שילדים יודעים. אבל אתה עזבת אותה. היא לא תיקח אותך בחזרה. תקבל את זה.

יש כאן סיפור מאבק חברתי. יוזמה של תושבים למען הפיכת שטח ריק לפארק לרווחת התושבים, ומלחמה כנגד יזם טייקון ששואף להפוך את אותו שטח לחניון לרווחת עצמו. אבל הטייקון תמיד ינצח. יש לו כסף. יש עורכי דין. יש לו כוח. זה לא ישתנה. תתבגרו כבר. זה המצב. תקבלו את זה.

יש כאן גם עלילת משנה על אב מת שחוזר בגלגול נשמות ככלב (ואח"כ כציפור). הוא זה שמשכנע את גיבור הסרט להתבגר כבר. לקבל את הדין. לרדת מהעץ.

גל תורן ואבא שלו בסרט. "לרדת מהעץ"

גל תורן ואבא שלו בסרט. "לרדת מהעץ"

אבל אני עדיין רוצה להמשיך לקרוא