לרדת מהעץ: סרט מחאה חברתית

איזה סרט מדכא זה, "לרדת מהעץ". כלומר: זה אחלה סרט. מגניב, מרגש, מצחיק. לגמרי. אבל בסוף, איך בסוף אני יוצא עם ההרגשה שאני אינפנטילי.

אז מה קרה פה בקיץ 2011? מה זה היה בדיוק? התפרצות עצומה של רגשות שסחפה כחצי מיליון איש. ואז מה? כלום. הכל חזר לקדמותו. העשירים התעשרו יותר. העניים נשארו עניים. והדפוקים המשיכו להרגיש דפוקים. וכשהגיעו הבחירות, מי נבחר? אותו אחד. והכוכב הגדול של הבחירות הוא גרסה משופרת של אותו אחד. "נתניהו 2". אז מה זה היה אז, בקיץ ההוא?

"לרדת מהעץ" הוא סרט מחאה חברתית. הוא סרט סוחף ומרגש. אבל בסוף הוא אומר גם: יאללה, תתבגרו כבר. זה המצב, אי אפשר לשנות אותו. תקבלו את זה.

יש כאן סיפור אהבה גדולה מהחיים. כמו שילדים יודעים. אבל אתה עזבת אותה. היא לא תיקח אותך בחזרה. תקבל את זה.

יש כאן סיפור מאבק חברתי. יוזמה של תושבים למען הפיכת שטח ריק לפארק לרווחת התושבים, ומלחמה כנגד יזם טייקון ששואף להפוך את אותו שטח לחניון לרווחת עצמו. אבל הטייקון תמיד ינצח. יש לו כסף. יש עורכי דין. יש לו כוח. זה לא ישתנה. תתבגרו כבר. זה המצב. תקבלו את זה.

יש כאן גם עלילת משנה על אב מת שחוזר בגלגול נשמות ככלב (ואח"כ כציפור). הוא זה שמשכנע את גיבור הסרט להתבגר כבר. לקבל את הדין. לרדת מהעץ.

גל תורן ואבא שלו בסרט. "לרדת מהעץ"

גל תורן ואבא שלו בסרט. "לרדת מהעץ"

אבל אני עדיין רוצה לחיות בארץ החלומות. להאמין שהצדק אפשרי. אחרת אין טעם לחיים. ולכן "לרדת מהעץ" כל כך מייאש. זה הרי סרט שעשוי בשילוב של שתי גישות: הגישה הילדותית, המתלהבת, מלאת הדמיון, המשלבת סגנונות שונים של צילום, ומעברי זמן חלקים, והכל משתלב עם סרט שמצד שני עשוי גם ברמת תכנון מעולה ומדויקת מאוד, עם צילום מוקפד מאוד, עם תסריט שסוגר הרמטית כל חוט עלילה שנרקם בו, ועם סט שבנוי עד לרמת הפרט הכי קטן. זה סרט שסוחף בדמיון המתפרץ שלו, אבל גם מרשים ברמת המקצועיות של במאי עם הרבה נסיון. ובכל זאת, הבגרות, זו שלכאורה חונקת את היצירתיות, היא זו שתגבר בסוף.

איזה סרט מייאש זה, "לרדת מהעץ". ראיתי אותו לראשונה בהקרנות האקדמיה בשנה שעברה, וכתבתי עליו כמה מילים. עכשיו ראיתי אותו בשנית. עדיין אהבתי אותו (אפילו אהבתי אותו יותר) – וזה רק הגביר אצלי את הייאוש מהחיים פה, במדינה חסרת הרחמים לחברתי. זה אחלה סרט, באמת. ואז אתה יוצא לחיים האמיתיים. לפחות עברת שעה וחצי של רגש וצחוק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s