מפגשים: מהסוג האישי והטועה

זה היה אמור להיות סרט שאני אוהב. סרט על אנשים, בשביל אנשים. סרט רגיש כזה. אז כן, יש גם את זה. אבל יש גם איזושהי בוסריות בימויית ותסריטאית. יש משהו קטן ונחמד, אבל משהו שהיה יכול להיות הרבה יותר סוחף ומרגש – והוא לא ממש מצליח לקחת אותי למסע.

לפני כחודש הוקרן הסרט "מפגשים" מספר פעמים בסינמטקים. מתחת לתקציר בתכניה היה הדיסקליימר: "הסרט לא יופץ בישראל, וזו הזדמנות נדירה לראות אותו על המסך הגדול". ואז מישהו בחברת ההפצה התרצה, ובכל זאת החליט להפיץ אותו. לא ברור למה היו מחשבות על גניזה מלכתחילה, ולא ברור מה היה זה ששינה את ההחלטה. ומכל מקום, לאחר צפייה בסרט, נדמה לי שכל המלחמה הזו (או שמא אומר: הגימיק הפרסומי הזה) מתבזבז על סרט קטן מדי. "מפגשים" הוא סרט חביב, נעים, אפילו מביא דמעה או שתיים לעין, אבל הוא ממש לא סרט שאתם ממש ממש חייבים לראות, ובסופו של דבר אני מצאתי אותו פגום למדי.

תחילת דרכו של "מפגשים" בפסטיבל סאנדאנס בשנה שעברה. "חיות הדרום הפראי" הדהים שם את כולם, והגיע עד האוסקר. "מפגשים" זכה גם הוא לתגובות חמימות, אם כי מינוריות יותר. ואז הסרט נעלם מהרדאר כמעט עד סוף השנה, עת הבלוגרים השונים וחזאי האוסקרים התחילו לשבץ אותו בספקולציות שלהם (ואכן הלן האנט הצליחה להתברג לרשימת המועמדויות הסופית. היא נהדרת בסרט, אבל היא לא תזכה). ואז גם התחלתי לתהות מדוע הסרט לא נמצא על הרדאר של המפיצים בארץ. מה, בגלל שיש בו סקס? מה, בגלל שיש בו עירום פרונטלי? או בגלל שמדובר בסקס עם אדם מוגבל פיזית?

דבר מאילו  המוצגים על המסך אינו מביך או בעייתי. "מפגשים" עושה כל מאמץ לצייר את דמויותיו באור הכי אנושי ופשוט. מדובר בשני אנשים (ובעוד כמה מסביב), שאחד מהם מוגבל ונכה. והוא גם גבר רגיש שלא ידע אשה מימיו. והאישה תעזור לו בזה (היא מרפאת מינית במקצועה. השם המקורי של הסרט, עת הוקרן בסאנדאנס בשנה שעברה היה "הסרוגייט").

הלן האנט נפגשת. בינתיים עם בגדים. "מפגשים"

הלן האנט נפגשת. בינתיים עם בגדים. "מפגשים"

אז הגישה האנושית של הבמאי, בתוספת הצגות משחק מלבבות של קאסט קטן ומסור, הופכים את "מפגשים" לממתק קטן. בעיקר הרשים אותי וויליאם ה. מייסי, בתפקיד הכומר הידידותי. הוא באמת נקרע בין חובותיו כלפי אלהים לבין רצונו להיות אנושי ולעזור לגבר הרגיש והמוגבל הזה, גם אם דרכי העזרה שלו אינן עולות בקנה אחד עם מה שהוא בד"כ מטיף לשאר האנשים.

אבל מה שמונע מהסרט הזה באמת לגעת לליבי, ו להמשיך לקרוא