פסטיבל קולנוע אירי: מה שריצ'ארד עשה

אז עכשיו אני מרגיש יותר טוב. אז כל הפסטיבל הבריטי הלך פייפן בגלל ההצטננות שלי. ועכשיו יש פסטיבל סרטים מאירלנד בסינמטקים. לפחות אני אראה כמה סרטים אירים. וסרט הפתיחה הוא "מה שריצ'ארד עשה". וואחד סרט פתיחה.

לני אברהמסון. כדאי לזכור את השם הזה. עד היום לא ידעתי מי זה. אבל אחרי שראיתי את "מה שריצ'ארד עשה", סרטו השלישי כבמאי (וסרטו הראשון שאני רואה) אני בטוח שעוד נשמע הרבה על הבמאי הזה. וטיול קטן באינטרנט מגלה שסרטו הבא של הבמאי כבר נמצא בצילומים, והפעם בהשתתפות שחקנים מפורסמים ומצוינים: מייקל פאסבינדר ומגי ג'ילנהול. ויותר מזה, ממש השבוע קראתי ש"מה שריצ'ארד עשה" נרכש להפצה בארה"ב, כך שהבמאי הזה כנראה מתחיל לעשות לעצמו שם על פלטפורמות רציניות. ולפי הסרט הזה, מגיע לו.

אני מניח שהאמריקאים ראו ב"מה שריצ'ארד עשה" את האנטי-תזה לכל סרטי הנוער האמריקאים. החצי הראשון של הסרט הוא החופשי יותר, זה שפחות נצמד לסיפור. לא קורה בו הרבה, אבל יש בו הרגשת מציאות חזקה מאוד. מדובר בסך הכל בחבורת בני נוער מתפננים. וריצ'ארד, הנער המוצלח, במרכז. הם יוצאים לבלות. הם שותים. הם מדברים. הם צוחקים. ריצ'ארד, גיבור הסרט, גם פוגש בחורה, וסיפור אהבה יפה מתפתח. אבל שום דבר ממשי לא קורה. הרי אם זה היה סרט אמריקאי, הוא כבר מזמן היה מתדרדר למחוזות הגסים והוולגרים של "אמריקן פאי". אבל זה סרט אירופי. מנומס כזה. מחויך ונעים הליכות. נעים וחביב. עד שריצ'ארד עושה את מה שהוא עושה. וזה לא מגיע פתאום. יש ללני אברהמסון הבמאי יכולת להוביל את הסיפור בטבעיות ובהדרגתיות. תערובת של תסכול ואדי אלכוהול מביאים את ריצ'ארד, ברגע אחד של איבוד שליטה, לעשות מעשה שאין ממנו חזרה. והחצי השני של הסרט הוא התמודדותו של ריצ'ארד עם ההשלכות של אותו מעשה.

זה ריצ'ארד. הוא צריך לחיות עם מה שהוא עשה.

זה ריצ'ארד. הוא צריך לחיות עם מה שהוא עשה.

ולני אברהמסון הבמאי עוקב ב להמשיך לקרוא