פסטיבל קולנוע אירי: גבעת עולי הרגל

האמת – יש בסרט הזה כמה וכמה דברים שמאוד קל להעריך. יש כאן שילוב לא שגרתי בין סרט מתוסרט ומשוחק לעילא לבין סגנון דוקומנטרי. יש כאן עקשנות במעקב אחרי שגרת חיים לא קלה. ויש כאן איזושהי דבקות במטרה. אבל יש גם שעמום גדול.

"גבעת עולי הרגל" היה צריך להיות סרט של עשרים דקות. מקסימום חצי שעה. אבל הוא נמשך כשעה וחצי. יותר מחצי מזמן הסרט מוקדש למעקב אחרי גיבור הסרט רועה את צאנו, חולב את פרותיו, ועוסק בתיקונים שונים בחווה שלו. לבד. הוא רווק בן 40, גר עם אביו החולה (אימו נפטרה מזמן). מדי פעם הוא קופץ לפאב המקומי. מדי פעם בא אליו בחור צעיר (ונודניק) לביקור. אבל ברוב הזמן הוא מטפל בפרותיו לבד. והלבד הזה נמשך שעה וחצי. וזה קצת יותר מדי.

רועה פרות לבד. בגבעת עולי הרגל.

רועה פרות לבד. בגבעת עולי הרגל.

החוט הסיפורי של הסרט הזה להמשיך לקרוא