מעשיה אורבנית: הנעורים הם פריוויו מרתק לחרא של חיים

נתחיל מהסוף: כן, זה סרט בוטה. סרט עם הרבה סקס. ועירום. ושפה מאוד לא עדינה. אבל מעבר לפרובוקציה, יש כאן כשרון של במאי ואמירה על העולם. אז גם אם "מעשייה אורבנית" מרגיש לי קצת בוסרי, הוא עדיין סרט שכדאי לנסות לפענח. כדאי לנסות לקרוא בין השורות, דרך הבוטות, לגלות את מה שעומד מאחורה.

אסתי ירושלמי ב"מעשייה אורבנית". נועז, פרובוקטיבי, שונה, מרתק.

אסתי ירושלמי ב"מעשייה אורבנית". נועז, פרובוקטיבי, שונה, מרתק.

בהתחלת הסרט, גיבור הסרט אומר: "אני צעיר, כל החיים לפני"

בסוף הסרט, אביו של הגיבור אומר: "אני זקן, החיים מאחורי"

ובין שני הקצוות האלו מתקיים "מעשייה אורבנית". סרט על הרצון לטרוף את החיים, ואז לגלות שהכל חרא. אז באמצע עושים סקס.

ומה זה סקס? זה שחרור רגעי של לחצים. זה סיפוק של שניות. אולי דקות. זה בטח לא ביטוי טהור של אהבה. אהבה? פחחח…אין דבר כזה. אהבה. יש תשוקה מינית. אין אהבה. הרי נסיבות החיים מכתיבות. בעיות כלכליות. עשירים שמתמרנים אותנו. תקועים בעבודה מחורבנת, בלי יכולת להשתדרג. סקס גם מביא, בסופו של דבר, ילדים. והם עושים רעש ובלגן. וחור בכיס. ובדרך גם נמאס לך מהאמא של הילדים שלך. היא מזדקנת. גופה מתבלה. ואתה גם מתבלה. וחולה. ומת.

ואת כל העולם הקודר הזה "מעשייה אורבנית" מתווך אל הצופה דרך העיניים של הצעיר שרוצה לטרוף את החיים. אבל מסתבר שהחיים חרא. אז בשביל מה לחיות?

"מעשייה אורבנית" הוא יצירת ביכורים מרתקת ופרובוקטיבית, אבל בניגוד לאנשים שעושים פרובוקציות רק כדי שישימו אליהם לב, מסתבר שלאליאב לילטי, במאי הסרט, יש כשרון שמכסה על הפרובוקטיביות. יש לו כשרון כתיבה. יש לו כשרון להמצאות בימוי ורסטיליות. הוא, למשל, החליט, שרוב הסרט יוגש דרך מונולוגים של אנשים שגיבורי הסרט פוגשים בדרך לאבא שלהם. אבל המונולוגים, שהם כלי תיאטרלי בדרך כלל, הופכים בידיים של לילטי לקולנועיים מאוד. וזה בגלל העריכה המצוינת. גם העריכה התוך-סצנית, שלא נשארת עם הדובר בזוית אחת קבועה כל הזמן, אלא משנה זויות ומביאה את תגובות המקשיבים (גם אם הם, לרוב, לא מפריעים לשטף הדיבור של האחר), וגם העריכה בין הסצינות עצמן, שמקפידה לשמור על קצב מדוד, לרגעים מגבירה קצב ולעיתים מאיטה דופק. אליאב לילטי מפגין שליטה מרשימה בקצב הסיפור, עם פאוזות הכרחיות בליווי מוסיקלי נפלא של יובל מסנר (זה עם הצ'לו החורק עוד מימי "טאטו"), פאוזות שמשרתות הטמעת רגעי שיא דרמטיים ו/או קומיים אצל הצופה עד לרגע הבא.

לילטי אמנם לוקח לפעמים עיקופים לא נחוצים בתסריט, ויש כמה סצינות שניתן היה לותר עליהן (הסצינה בסוף, למשל, שבאה להסביר את כל הסרט, למי שעדיין לא הבין, או הסצינה של אוהד קנולר, מדהימה בעוצמתה, אבל תסריטאית מיותרת), אבל יש בסרט הזה בכל זאת עולם מנומק היטב ועשוי בכשרון. לילטי גם יודע לשחק עם השפה הקולנועית ומוסיף המצאות מרתקות לסגנון היוצא דופן כשלעצמו.

את "מעשייה אורבנית" ראיתי לראשונה בקיץ שעבר, וכתבתי עליו כאן. עכשיו, אחרי שראיתיו בשנית, זה רק מאשש את מה שכתבתי שם: זה לא סרט לכל אחד. זה סרט לאנשים שמוכנים לצאת למסע מרתק. זה סרט לאנשים שמוכנים לצאת להרפתקאה קולנועית. זה סרט לאנשים שמחפשים בקולנוע שלהם העזה, אינטלגנציה, חשיבה מקורית. זה סרט לאנשים שלא נרתעים מבוטות כשלעצמה, אם היא באה לשרת מטרה. זה סרט שכדאי לבדוק אם אתם בעניין של הכרה של קול חדש וייחודי, אולי עדיין קצת בוסרי, אבל מעניין ולא שגרתי. ומסוף השבוע הזה "מעשייה אורבנית" מוקרן לקהל הרחב. חפשו אותו בסינמטקים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s