פסטיבל קולנוע צרפתי: לחפש את הורטנס

"לחפש את הורטנס" היה הסרט השני שראיתי בפסטיבל הצרפתי. הסרט הראשון בד"כ מאכזב (והפוסט עליו יעלה מחר). אבל השני כבר מפצה על הראשון. וזה המקרה עם "לחפש את הורטנס".

לא שזה סרט כזה גדול, אבל זה סרט מאוד מהנה. זה גם סרט שיש בו שילוב לא רגיל בין דרמה עשויה היטב (אבל לא 'כבדה') לבין קומדיה משעשעת למדי (אבל לא 'מפילה' מצחוק). כלומר: יש ב"לחפש את הורטנס" משהו מדוד, שקול, ועם זאת קצבי ואפקטיבי. במשך כחצי סרט יש לא מעט קווי עלילה שמתנקזים אל חייה של הדמות הראשית – מרצה מרוט לתרבות אסיאתית – ולמרות שלא באמת קורה משהו גדול, הקצב שבו הסרט עובר מאירוע לאירוע שומר על העניין, ויותר מכך, בתוך הדרמה של חייו השגרתיים והאפורים של הגבר בגיל העמידה הזה משובצות הרבה סצינות קומיות מאוד מצחיקות שעשויות בכשרון בימויי ומשחקי ניכר. הקצב, הטיימינג – מילות המפתח של כל קומדיה – הכל עשוי כאן למופת. וזה עובד. במשך כחצי סרט חשבתי – אולי זה לא סרט כזה גדול, אבל הוא מהנה למדי.

אבל אז, אחרי כחצי סרט, מגיע מפנה בסיפור.ואני מודה שהמפנה הזה הפתיע אותי. אולי אני נאיבי, אבל גם אני, שרואה לא מעט סרטים, גם אני לא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע. והטוויסט הזה מזריק יותר קצב ובעיקר כיוון לסרט הזה. פתאום הבנתי על מה הסרט. "לחפש את הורטנס" (וההורטנס הזה, אגב, הוא דמות משנה קטנה מאוד בסרט הזה, והחיפוש אחריה בכלל תופס רק חלק קטן מהסרט) הוא סיפור על אדם שחי חיים של שגרה עייפה, אבל רק כשהוא מקבל את הבעיטה הוא מבין שצריך לנער את השגרה. שצריך להילחם על מה שאתה מאמין בו. שאסור לתת לנוחות הבורגנית לדלל את היכולת שלנו לקום ולמחות נגד עוולות אם אנחנו מרגישים בהן. והדמות הראשית הזו, שעד עכשיו עשתה כל מיני דברים, אבל לא באמת היתה נאמנה למטרה (כי לאבא אין מספיק זמן בשבילו; כי לאשתו יש או אין מאהב; כי הבן דורש תשומת לב; כי זה, נו, הדבר הזה שנקרא חיים – הדבר הזה מפריע) – פתאום הדמות הזו, במקום לתת לחיים להכתיב את הקצב, פתאום הדמות הזו דוחפת את החיים הצידה ומנסה להזיז הרים למען מטרה שנראית לה צודקת.

ז'אן פייר באקרי בתפקיד האזרח הנטחן בגלגלי השיניים של השיגרה. "לחפש את הורטנס"

ז'אן פייר באקרי בתפקיד האזרח הנטחן בגלגלי השיניים של השיגרה. "לחפש את הורטנס"

במהלך הצפיה נזכרתי ב להמשיך לקרוא