פסטיבל קולנוע צרפתי: לחפש את הורטנס

"לחפש את הורטנס" היה הסרט השני שראיתי בפסטיבל הצרפתי. הסרט הראשון בד"כ מאכזב (והפוסט עליו יעלה מחר). אבל השני כבר מפצה על הראשון. וזה המקרה עם "לחפש את הורטנס".

לא שזה סרט כזה גדול, אבל זה סרט מאוד מהנה. זה גם סרט שיש בו שילוב לא רגיל בין דרמה עשויה היטב (אבל לא 'כבדה') לבין קומדיה משעשעת למדי (אבל לא 'מפילה' מצחוק). כלומר: יש ב"לחפש את הורטנס" משהו מדוד, שקול, ועם זאת קצבי ואפקטיבי. במשך כחצי סרט יש לא מעט קווי עלילה שמתנקזים אל חייה של הדמות הראשית – מרצה מרוט לתרבות אסיאתית – ולמרות שלא באמת קורה משהו גדול, הקצב שבו הסרט עובר מאירוע לאירוע שומר על העניין, ויותר מכך, בתוך הדרמה של חייו השגרתיים והאפורים של הגבר בגיל העמידה הזה משובצות הרבה סצינות קומיות מאוד מצחיקות שעשויות בכשרון בימויי ומשחקי ניכר. הקצב, הטיימינג – מילות המפתח של כל קומדיה – הכל עשוי כאן למופת. וזה עובד. במשך כחצי סרט חשבתי – אולי זה לא סרט כזה גדול, אבל הוא מהנה למדי.

אבל אז, אחרי כחצי סרט, מגיע מפנה בסיפור.ואני מודה שהמפנה הזה הפתיע אותי. אולי אני נאיבי, אבל גם אני, שרואה לא מעט סרטים, גם אני לא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע. והטוויסט הזה מזריק יותר קצב ובעיקר כיוון לסרט הזה. פתאום הבנתי על מה הסרט. "לחפש את הורטנס" (וההורטנס הזה, אגב, הוא דמות משנה קטנה מאוד בסרט הזה, והחיפוש אחריה בכלל תופס רק חלק קטן מהסרט) הוא סיפור על אדם שחי חיים של שגרה עייפה, אבל רק כשהוא מקבל את הבעיטה הוא מבין שצריך לנער את השגרה. שצריך להילחם על מה שאתה מאמין בו. שאסור לתת לנוחות הבורגנית לדלל את היכולת שלנו לקום ולמחות נגד עוולות אם אנחנו מרגישים בהן. והדמות הראשית הזו, שעד עכשיו עשתה כל מיני דברים, אבל לא באמת היתה נאמנה למטרה (כי לאבא אין מספיק זמן בשבילו; כי לאשתו יש או אין מאהב; כי הבן דורש תשומת לב; כי זה, נו, הדבר הזה שנקרא חיים – הדבר הזה מפריע) – פתאום הדמות הזו, במקום לתת לחיים להכתיב את הקצב, פתאום הדמות הזו דוחפת את החיים הצידה ומנסה להזיז הרים למען מטרה שנראית לה צודקת.

ז'אן פייר באקרי בתפקיד האזרח הנטחן בגלגלי השיניים של השיגרה. "לחפש את הורטנס"

ז'אן פייר באקרי בתפקיד האזרח הנטחן בגלגלי השיניים של השיגרה. "לחפש את הורטנס"

במהלך הצפיה נזכרתי בסרט ישראלי שמעט מאוד ראו (וחבל) שנקרא "תנועה מגונה". שם דמות אחת מתנערת מחיי נוחות כדי לצאת למסע שיגשים מטרה אחת צודקת. "לחפש את הורטנס" הוא גרסה מעודנת יותר של הסרט הזה. דרמה לא רעה ואף מרגשת לעיתים שבה משולבים הרבה רגעים קומיים אפקטיביים מתוזמנים להפליא, וגם שיעור קטן לחיים.

וצריך להגיד מילה גם על השחקן הראשי. ז'אן פייר באקרי ידוע בעיקר כבן זוגה של אנייס ז'אווי לכתיבה ולביצוע. תמיד חשבתי עליו כעל שחקן ותסריטאי לא רע, אבל גם לא כזה מלהיב. אבל הופעתו כשחקן ראשי ב"לחפש את הורטנס" מאוד הרשימה אותי. הוא האיש הבורגני העייף מהחיים. לא מגולח כל הסרט, מוזנח, עם גוף לאה, שפתאום מגלה מטרה בחיים. גופו נמתח. הוא מסמן מטרה. והולך עליה בכל הכוח (המוגבל) שיש לו. כלי העבודה של השחקן הוא הגוף שלו. וז'אן פייר באקרי מצליח להשתמש בגופו בצורה מרשימה וסוחפת. והוא עושה עבודה מצוינת גם ברגעים הדרמטיים וגם ברגעים הקומיים. ולמרות שהוא נעזר בצוות שחקנים מוכשר וגדול (ובראשם קריסטין סקוט תומס, שחקנית שאף פעם לא התלהבתי ממנה, וכאן היא לפחות לא מפריעה), ז'אן פייר באקרי בעת ובעונה אחת גם משרת את מטרת התסריט, וגם זורח בהופעה משחקית מצוינת. קל לראות מדוע באקרי היה מועמד לסזאר השנה (הוא הפסיד לז'אן לואי טרינטיניאן מ"אהבה").

ואיזבל קארה, שחקנית מוכרת בצרפת, מופיעה גם היא כאן בתפקיד משנה מקסים (אבל חשוב וקריטי לעלילה).

"לחפש את הורטנס" הוא מסוג הסרטים שבשבילם קיימים פסטיבלים. הוא סרט מהנה מאוד ואינטלגנטי למדי שלא בטוח שהייתי רואה בשום דרך אחרת. אבל הפסטיבל הזה הביא אותו לתשומת ליבי. וטוב שכך. לטעמי הוא מומלץ.

הקרנה נוספת ל"לחפש את הורטנס" תתקיים הערב, ה-11/03, בסינמטק ירושלים. כדאי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s