פסטיבל קולנוע צרפתי: כאילו לא היה כלום

לפני שראיתי את "לחפש את הורטנס", היה גם את הסרט הזה. ואיכשהו יוצא שסרטים ראשונים של פסטיבלים כמעט תמיד מאכזבים. וגם כאן אין יוצא מן הכלל.

בעקרון "כאילו לא היה כלום" הוא פצצת שעמום. סרט עם הרבה כוונות טובות שאיכשהו מתנפצות אל סלע של בחירות בימויות תמוהות. הסיפור הוא על פקיד שומה/ הוצאה לפועל שמקבל על עצמו תיק לטפל בענייניו הכספיים של זמר עבר. בגלל שהזמר הזה היה נערץ על אביו של הפקיד, והוא גם מהווה חלק מרכזי בילדותו שלו, הפקיד אט אט נוטש את משימתו, ודואג יותר ויותר לרווחתו של הזמר. הוא בעצם הופך לאמרגן שלו, ונוסע איתו ברחבי צרפת לסיבוב הופעות-קאמבק שבמקביל ישפר את מצבו הכספי של הזמר.

הכל מאוד נחמד. מלבד העובדה שלאורך כל הסרט היה נדמה לי שהבמאים מתמקדים בטפל ולא בעיקר. נדמה לי שכל הדברים המעניינים קורים מחוץ לטווח המצלמה. נדמה שכל הרגעים המתים נכנסו לסרט, וכל הרגעים המעניינים נשארו על רצפת חדר העריכה. נדמה שכולם כל הזמן מנומסים כל כך (וחיים של פקיד הוצאה לפועל אמורים להיות מלווים בכמה וכמה התנגשויות לא נעימות עם האנשים שבהם הוא מטפל. אין כאלו בסרט). נדמה שכל אלו שהוא מטפל בהם הם המקרים הלא מעניינים (והם אכן תמיד מופיעים לסצינה אחת בלבד ונעלמים). נדמה שגם שכשהסרט כבר הופך למעניין הבמאים מחליטים לחתוך ולעבור הלאה. גם כשכבר יש סצינה אחת, למשל, שבה הזמר מופיע ומשלהב את הקהל, גם אותה הם חותכים ולא נותנים לי להיסחף רגשית.

פקיד עגמומי וזמר שלא מראה אכפתיות. "כאילו לא היה כלום".

פקיד עגמומי וזמר שלא מראה אכפתיות. "כאילו לא היה כלום".

הסרט, בסופו של דבר, מנסה ל להמשיך לקרוא