פסטיבל קולנוע צרפתי: אומבלין

זה מסוג הסרטים שיאיר רוה היה אומר עליהם: זה קולנוע מצוין, אבל למה זה מגיע לי?

אז אני אתחיל מהלמה. נדמה לי שזה סרט שעובד בשירות הממסד. שזה אולי סרט שבא להגיד משהו טוב על מערכת המשפט והכליאה הצרפתית. על זה שאם את/ה באמת רוצה, ואם את/ה באמת מצליח/ה לשרוד את המקום הקשה הזה, בית כלא, אז בקצה הדרך יש אור. יש תקווה. יש חיים חדשים. זה נשמע מסכן, אבל אולי מערכת המשפט הצרפתית היא באמת כזו. הטוב בסרט הזה (או לפחות, אחד הדברים הטובים בו) הוא ההימנעות שלו מדידקטיות. סטפן קאזס הבימאי נצמד לסיפור האישי של אומבלין, גיבורת הסרט, ולא נרתע מהצגת הקשיים, התקנות הנוקשות, והקשיחות המתלווה לחיים מאחורי סורגים. ולא כולן מצליחות לשרוד את הגיהנום הזה. אבל עם הרבה עבודה קשה, יש בכל זאת תקווה.

אז כן, זה סרט 'שמח'. אבל כל מי שמחפש בקולנוע שלו יותר מסתם בידור קליל, "אומבלין" הוא סרט מאוד מומלץ. הוא סרט מאוד לא קל לצפייה, והוא מספק הרבה רגעים מרגשים ואפקטיביים מאוד (מה שבהוליוודית מזלזלת נקרא A good cry), אבל הוא עשוי ביד בוטחת ורגועה, המובילה את הסרט משיא רגשי (עוצמתי מאוד) אחד לאחר עם רגישות לקצב ולצורך של הצופה בהשהייה בין מכה אחת לשניה בבטן. סטפן קאזס הוא במאי טירון אולי, אבל הוא מציג ב"אומבלין" תצוגת בימוי שיודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג, ואיך להשיג אותו.

הסיפור הוא על להמשיך לקרוא