מאמא: אמא, סרט אימה!

בדומה ל"חנה ארנדט", גם בעניין "מאמא" אני יודע כבר כמה שבועות שהסרט הזה בדרך אל המסכים שלנו. וממש כמו במקרה של הסרט הגרמני, לא ממש התלהבתי ממנו במבט ראשון (אני? סרט אימה?!). אבל כשראיתי את זה אצל יאיר רוה לפני כמה ימים, וכשקראתי שגיירמו דל טורו מעורב בהפקה של הסרט הזה התחלתי לפתח עניין בפרויקט הזה. כמובן שהתגובות החיוביות לסרט הזה עזרו. אז בניגוד לסרט הגרמני, "מאמא" הוא דוקא הפתעה נעימה.

בהתחלת הסרט ניתן לראות השפעה ישירה של המנטור, גיירמו דל טורו. נדמה לי שכותרות הפתיחה עוצבו בהשראתו (ואולי אפילו על ידו). דל טורו עצמו הוא בן טיפוחיו של פדרו אלמודובר. הוא התפרסם בשנות ה-90 בסרט צנוע ומבריק שנקרא "קרונוס", שבסצינת השיא שלו שעון יד מוצץ דם מגיבור הסרט. אלמודובר ראה את הסרט הזה והפיק לו את "חוט השדרה של השטן" (שהופץ בישראל תחת השם הסתמי "ילדים של אף אחד"). והנה דל טורו מעביר את הלפיד הלאה. ובאיזשהו מקום "מאמא" דומה קצת בעיניי ל"חוט השדרה של השטן". סרט אימה אפקטיבי, ועם זאת צנוע. מרשים בערכי ההפקה שלו, ועם זאת לא קופץ מעל הפופיק. באחת מסצינות השיא של "חוט השדרה של השטן" דלת של רכב עפה אל המצלמה. גם כאן יש סצינה דומה. הרוח של גיירמו דל טורו שורה על הסרט הזה מתחילתו. ועם זאת, זהו סרט של כשרונות חדשים: אנדרס מוצ'טי ביים את הסרט על פי רעיון תסריטאי מקורי שלו ושל אחותו ברברה שגם היתה בצוות ההפקה של הסרט.

כבר בסצינה השנייה של הסרט, שבה מכונית נוסעת במהירות על כביש מושלג, כבר אז נפלט לי "פששש…". כבר אז להמשיך לקרוא