מאמא: אמא, סרט אימה!

בדומה ל"חנה ארנדט", גם בעניין "מאמא" אני יודע כבר כמה שבועות שהסרט הזה בדרך אל המסכים שלנו. וממש כמו במקרה של הסרט הגרמני, לא ממש התלהבתי ממנו במבט ראשון (אני? סרט אימה?!). אבל כשראיתי את זה אצל יאיר רוה לפני כמה ימים, וכשקראתי שגיירמו דל טורו מעורב בהפקה של הסרט הזה התחלתי לפתח עניין בפרויקט הזה. כמובן שהתגובות החיוביות לסרט הזה עזרו. אז בניגוד לסרט הגרמני, "מאמא" הוא דוקא הפתעה נעימה.

בהתחלת הסרט ניתן לראות השפעה ישירה של המנטור, גיירמו דל טורו. נדמה לי שכותרות הפתיחה עוצבו בהשראתו (ואולי אפילו על ידו). דל טורו עצמו הוא בן טיפוחיו של פדרו אלמודובר. הוא התפרסם בשנות ה-90 בסרט צנוע ומבריק שנקרא "קרונוס", שבסצינת השיא שלו שעון יד מוצץ דם מגיבור הסרט. אלמודובר ראה את הסרט הזה והפיק לו את "חוט השדרה של השטן" (שהופץ בישראל תחת השם הסתמי "ילדים של אף אחד"). והנה דל טורו מעביר את הלפיד הלאה. ובאיזשהו מקום "מאמא" דומה קצת בעיניי ל"חוט השדרה של השטן". סרט אימה אפקטיבי, ועם זאת צנוע. מרשים בערכי ההפקה שלו, ועם זאת לא קופץ מעל הפופיק. באחת מסצינות השיא של "חוט השדרה של השטן" דלת של רכב עפה אל המצלמה. גם כאן יש סצינה דומה. הרוח של גיירמו דל טורו שורה על הסרט הזה מתחילתו. ועם זאת, זהו סרט של כשרונות חדשים: אנדרס מוצ'טי ביים את הסרט על פי רעיון תסריטאי מקורי שלו ושל אחותו ברברה שגם היתה בצוות ההפקה של הסרט.

כבר בסצינה השנייה של הסרט, שבה מכונית נוסעת במהירות על כביש מושלג, כבר אז נפלט לי "פששש…". כבר אז חשבתי: "יש לחבר'ה האלו קולנוע". שזוהי סצינה מרשימה דווקא בגלל הצניעות שלה. היא אפקטיבית, היא מרשימה, אבל היא נמנעת מללחוץ בכוח על כפתורי הפששש. (אין פיצוץ גדול, אין אש ועשן. אבל יש כאן בכל זאת משהו גדול שקורה). וכך הסרט: הוא מלא בסצינות מבהילות, אבל הוא נמנע מללחוץ בכוח. וזהו לא סתם סרט אימה, או תרגיל קולנועי. זהו תסריט שבודק את הקשר בין הורים לילדים. בודק עד כמה רחוק הורים ילכו כדי להציל את ילדיהם. ככל שהסרט מתקדם מתבהר שהסרט הזה לא נוטש את הדרמה, ולצד ההבהלות הנחוצות בסרט מז'אנר כזה הוא גם דואג לפתח את התסריט ולהביא אותו לשיא מרגש ומרשים לקראת הסוף.

כמובן שזה לא סרט מושלם. זה ניכר שהמוצ'טים האלו עדיין בוסריים. בעיקר זה ניכר בבטן הרכה שיש לסרט הזה באמצע (ניתן היה לקצר אותו בכעשר דקות-רבע שעה).  אבל זוהי עבודת ביכורים מרשימה מאוד, אפקטיבית מאוד, די מפחידה, ואני אפילו התרגשתי מאוד לקראת הסוף, בקרשנדו המרשים. כך שהסרט הזה בהחלט מומלץ כחווייה קולנועית מלחיצה ומרתקת.

אה, כן. עוד מילה אחת על השחקנית הראשית. אחת, ג'סיקה צ'אסטיין.

ג'סיקה צ'סטיין והמשפוח'ה. "מאמא"

ג'סיקה צ'סטיין והמשפוח'ה. "מאמא"

זה לא שהיא כזאת מבריקה בסרט הזה. היא עושה עבודה טובה, אבל ראינו אותה כבר בהצגות משחק מרשימות יותר. אבל דווקא בגלל שראיתי אותה כבר בסרטים אחרים, מאוד התרשמתי מעבודתה כאן. הבחורה הזו היא זיקית אנושית. היה קשה לי לזהות אותה בהתחלה. וזה לא רק בגלל האיפור או הקעקועים או השיער. זו ההליכה השונה, אינטונציית הדיבור האחרת. אין בינה לבין הדמות הראשית של "כוננות עם שחר"  דבר וחצי דבר. ועדיין זו אותה שחקנית. עם כל סרט אני רק מחבב אותה יותר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “מאמא: אמא, סרט אימה!

  1. סרטי אימה הם נוראיים בעיניי, אמנם אלו יצירות קולנועיות שמכוונות להפחיד או להקפיץ אותנו מהכסא או אפילו לזעזע אבל אין לי לב לראות אותם !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s