הקריאה: ביקורת קטנה לסרט קטן

בראד אנדרסון הוא לא מהבמאים הכי מבריקים בשוק. הסרטים שהוא חתום עליהם הם יותר סרטים סוג ב', כאלו שאולי הייתי שמח להיתקל בהם בעת זפזופ מקרי בערב אבוד בבית, אבל לא בטוח שמסך גדול עושה עימו חסד. הוא פשוט לא מספיק טוב. ו"הקריאה" לא יוצא דופן מהבחינה הזו.

למעשה מדובר במותחן קומפקטי. ואיזה מזל שהסרט הזה קטן שכזה. לפחות ככה החסרונות שלו לא בולטים כל כך. והחסרון העיקרי שלו הוא שזהו סרט מתח לא מותח. הוא לא מצולם כסרט מתח, לא ערוך כסרט מתח, ולא מבוים ככזה. למעשה, יש כאן כמה הברקות בימויות, אבל אלו הם הרגעים שבהם אנדרסון מחליט לשנות סגנון, ולביים את "הקריאה" דווקא כסרט אימה. והרגעים האלו מבהילים ואפקטיבים. אבל הם קצרים ומתמעטים ככל שהסרט מתקדם.

"הקריאה" הוא סרט חסר קצב, חסר את היכולת להעלות את לחץ הדם ולגרום לי לחשוש לחיי הנערה. אני מבין את הצורך של העורך לעצור לרגעים ולתת לי לנשום (וברגעים אלו גם המוסיקה יורדת לאפס), אבל רגעי האקשן לא מספיק טובים. לא מרשימים מספיק. נמתחים מדי.

האלי ברי ב"קריאה"

האלי ברי ב"קריאה"

האלי ברי עושה להמשיך לקרוא