ילדות בהסתר: רחוק מכאן, אבל קרוב

סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 בארגנטינה הן פצע פתוח בתולדות האומה הדרום אמריקאית. הצבא שלט  ביד רמה, ודיכא באכזריות כוחות אופוזיציוניים. עד היום ארגנטינאים כואבים את כאבם של הקרובים שהומתו ע"י השלטון, ושל אלו שנעלמו ולא חזרו. והכאב הזה, הרגש החשוף הזה, הוא הרגש שמניע את עלילת "ילדות בהסתר". ומשהו בכנות שלו מאוד נוגע ללב.

בנחמין אבילה הוא כנראה במאי שצריך לשים עליו עין מעכשיו. ב"ילדות בהסתר" הוא מפגין כשרון המצאה מגוון, ורגישות גבוהה לסיפור ולאנשים. יש שימוש מדוד ויפהפה באנימציה. יש מעבר חלק בין קטעי חלום למציאות. יש צילום בצבעים חמים. יש קלוז אפים יפהפיים המקרבים אותנו בצורה מאוד אינטימית לדמויות (ולפעמים מדובר באקסטרים-קלוז-אפים, כאלו שרואים בהם רק עין ואף, למשל. מאוד מאוד קרוב). אבילה משתמש במוסיקה בצורה חכמה, לפעמים כיחידה המאחדת כמה סצינות לכדי מעבר זמן חלק, ולפעמים כדי לאייר סצינה דרמטית בצורה חכמה. ובעיקר, יש כאן רגישות עצומה לנפש המתבגר תחת מצב בלתי אפשרי.

ילד וילדה במבוך המראות. "ילדות בהסתר"

ילד וילדה במבוך המראות. "ילדות בהסתר"

 

גיבור הסרט הוא ילד צעיר החוזר לארגנטינה אחרי שהות בגלות. שני הוריו הם פעילים פוליטיים אנטי-ממשלתיים, וככאלו הם חיים בסכנה מתמדת. אבל הילד מנסה בכל זאת לחיות חיים נורמליים. ו'נורמלי' בגיל שלו הוא גילוי אהבה ראשונה להמשיך לקרוא