סטארבק: ילד מתבגר

אני אוהב קולנוע. בעיקר אני אוהב קולנוע עולמי. מעניין אותי לעקוב אחרי הסרטים החמים ברחבי העולם. אחת הדרכים שלי לעשות את זה היא לעקוב אחרי טקסי פרסי האקדמיות לקולנוע ברחבי העולם. ומאז שיש לי בלוג, הדיווחים שלי עליהם ועל הסרטים החמים בעולם נמצאים תחת הקטגוריה "פרסים ברחבי העולם" (ראו בצד שמאל). לפעמים, כשאני עוקב אחרי טקסי הפרסים השונים, אני נתקל בסרט שמועמד שמדליק אותי ושמגרה לי את בלוטות הרוק. כך קרה בינואר של השנה שעברה, כשסיקרתי את המועמדויות לפרסים בקנדה. בפוסט ההוא משולב גם הטריילר ל"סטארבק". ואכן, את מה שהטריילר מבטיח, הסרט עצמו מקיים: מדובר בקומדיה טובת-לב, מצחיקה, ואפילו מרגשת לפרקים. (הערת צד: סרט נוסף שמוזכר בסקירת המועמדויות לפרסי האקדמיה בקנדה בשנה שעברה עומד לצאת בישראל בקרוב. זהו "קפה דה פלור". מדובר בסרט נפלא וסוחף בצורה בלתי רגילה. אבל עליו לכשיצא)

הסיפור על האיש שמגלה להפתעתו יום אחד שהוא אב ל-533 ילדים כאילו מכתיב קומדיה מטורפת. הבמאי קן סקוט מפתיע, ולצד כמה רגעים מאוד מצחיקים, הוא משלב דרמה עדינה ונוגעת ללב. "סטארבק" בבסיסו הוא דרמה קומית על התבגרות של גבר בן 40. בעולם הוליוודי שמכריז חזור והכרז על אינפנטיליותו של הגבר המודרני (בסדרה של קומדיות סרות טעם וגסות) מגיע הסרט הקנדי הזה ועושה את אותו הדבר, מבלי ללכלך את הידיים. אמנם סצינת הפתיחה אינה מבשרת טובות, אבל גסות הרוח ננטשת לטובת סיפור נוגע ללב ואפילו סוחף לרגעים.

כולם היו בני (ובנותי). סטארבק.

כולם היו בני (ובנותי). סטארבק.

קן סקוט הבמאי עובד נהדר עם מוסיקה. בשיטה שאני מחשיב בד"כ כעצלנות קולנועית מלווה סקוט חלק גדול מהסרט עם מוסיקה קצבית שמחברת בין קרעי סצינות ליצירה הומוגנית אחת, ובניגוד להגיון הקולנועי שלי, זה עובד. זה מחבר אותי לסיפור ולדמות הראשית בצורה ישירה ובלתי אמצעית. וזה מתאפשר בעיקר בזכות השחקן הראשי המצוין, פטריק הוארד, סוג של דובי חביב, שגם כשהוא מתפרע בא לך לחבק אותו.

את הפרמיס המשעשע ממלא הבמאי בהרבה בשר תסריטאי, ובעיקר בהרבה לב. אין רגע משעמם בסרט, ויש בו בעיקר סיפור אנושי על גבר שלוקח, סוף סוף, בגיל 40, אחריות על חייו (ועל הדרך, מוצא יותר ממאה בייביסיטרים חינם).

אני קראתי שזכויות הרימייק נרכשו ע"י הוליווד, ולמעשה הרימייק כבר מוכן. אני אומר: אל תחכו. מלבד העובדה שהשפה המדוברת בסרט נשמעת כמו מישהו שמדבר צרפתית עם נייר שיוף בפיו, מדובר בסרט חמוד להפליא, שהאמריקאים רק יהרסו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s