פיתול מושלם, סרט לא כל כך

סצינות הסקס בסרט הן המגוכחות ביותר שראיתי זה זמן רב. הן דומות לסצינות שחשבתי שנעלמו כבר מהעולם. כאלו שכל כך חששו מלהראות את הדברים ש'אסור' להראות, אז הם צילמו מ'סביב'. גב חשוף – מותר. בטן חשופה – גם מותר. מה שמעל לבטן, ובוודאי מה שמתחתיה – אסור. אז נוצר מעין מיש-מש לא ברור ומקוטע שמראה את החלקים המעטים ש'מותר' להראות, ומדלג מעל שאר החלקים. ובשביל להוסיף אמינות ליצירה הביזארית הזו, נשמעות אנחות ברקע. אבל לא סקסואליות כאלו. זה אסור. אלא יותר כמו התנשפויות של אחרי ריצה.

סצינות הסקס ב"פיתול מושלם" הן רק הסימפטום, כמובן. הסרט כולו סובל מאימפוטנציה בימויית שכזו. זהו סרט הריגול המשעמם שראיתי בחיי. הרי אני לא מבקש הרבה: את כל עלילת הכלכלה הגבוהה אני לא אבין במילא. מספיק שחקנים טובים (ואת זה יש), צילומי נוף אירופיים עשירים ומרהיבים (וגם את זה יש) – וקצב. הרבה קצב. אקשן. וחדווה בעשייה. ואת אלו אין. "פיתול מושלם" הוא סרט שאמור היה להיות סרט קליל וכיפי, ואפילו קצת מרגש. אבל הוא כבד, בקושי זז. מתנייע באיטיות, מוציא את כל החשק לעקוב אחרי הנעשה. הוא דואג יותר מדי לטכניקה של עשיית הסרט, ושוכח בדרך למה באנו לסרט הזה – לכייף. אין כמעט אקשן בסרט הזה. זו דרמת ריגול (וריגול נגדי) שמתרחשת ברובה מסביב לשולחנות משרדיים. אבל גם דרמה שכזו צריכה קצב. וכאן הכל יבש ומת.

ססיל דה פראנס וז'אן דוז'ארדין ב"פיתול מושלם". יפה לעין, חסר רגש.

ססיל דה פראנס וז'אן דוז'ארדין ב"פיתול מושלם". יפה לעין, חסר רגש.

לקראת סוף הסרט יש סצינה בה האמת מתגלה לזוג האוהבים. הם יושבים במסעדה, כל אחד בשולחן אחר, כל אחד עם שותפים אחרים לשיחה, אבל מבטיהם ההדדיים מעבר לשולחנות מגלים אחד לשני את האמת. זוהי סצינת השיא של הסרט. והיא היתה יכולה להיות כל כך טובה ומצוינת אם הבילד-אפ אליה היה יותר, אבל הרבה הרבה יותר מבעבע עם מיצים קריאטיביים. הרי שחקנים טובים יש כאן. ז'אן דוז'ארדן, זוכה האוסקר מהשנה שעברה (על "הארטיסט"), מתגלה כאן שוב כשחקן טוב, עם נוכחות כריזמטית וגם שרמנטית, וססיל דה-פראנס גם היא שופעת סקסיות וחינניות. האישה המושלמת. גם יפה וגם חכמה. אבל שתי הדמויות האלו (ועוד כמה נוספות) מתנהלות בעולם שמתנהל בכבדות, בשעמום. הרי התסריט מזמן אין ספור פיתולי עלילה, בגידות, נאמנויות כפולות, ריגול וריגול נגדי – לסיפור יש תפניות רבות, והוא חוצה יבשות (הסרט מתנהל ב-3 שפות: צרפתית, רוסית, ואנגלית, והוא מתרחש ברוסיה, צרפת, אנגליה, וארה"ב) – יש לסרט הזה פוטנציאל אדיר להיות חגיגה נפלאה של קולנוע בידורי. אבל זה סרט משעמם. הוא מפספס כל הזדמנות שיש לו (והוא מוסיף חטא על פשע: אחרי אותה סצינת שיא מגיעה עוד כרבע שעה של אפילוג מיותר ומייגע). הוא עושה רק את מה שצריך, בלי מחשבה, בלי שאר רוח, בלי דמיון.

אז מה שנשאר הוא סרט שעל הנייר הוא מעניין למדי. אבל רק על הנייר. על הבד, התוצאה משעממת וחסרת חיים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s